אספסיאנוס האלוהי

(טיטוס פלאביוס אספסיאנוס)

עמיש


הקדמה

ההיסטוריון הרומי, גאיוס סוטוניוס טראנקוילוס - Gaius Suetonius Tranquillus חי בשנים (בערך) 75 עד 160 לספירה וכתב מספר ספרים. המפורסם ביניהם והיחיד שנותר בשלמותו הוא הספר "חיי הקיסרים" המונה תריסר ביוגראפיות, החל מיוליוס קיסר ועד דומיטיאנוס ומכסה תקופה של כמאתיים שנה.

הספר תורגם לעברית במלואו בשנות השישים על ידי ד"ר אלכסנדר שור וחלק ממנו (הספר השמיני הכולל את חיי הקיסרים לבית פלאביוס) תורגם בשנת 1940 בידי מנחם שטיין. שני התרגומים הלו כתובים בעברית מופלאה שלא רבות כמוה אנו זוכים לקרוא היום, וכן הם מצטיינים בדיוקם המדעי. חשוב לדעת כי תרגומו של שטיין יצא לאור בוארשה בשנת 1940, אחרי הכיבוש הגרמני ויצא לאור בהוצאת שטיבעל. נוגע ללב לחשוב שהיה ליהודים בוארשה כח נפשי לעסוק בענייני רוח בעת שעולמם חרב עליהם.

הפרק המצורף בזה תורגם על ידי מן המקור הלטיני. בתרגום זה ניסיתי להעביר את הדברים לקורא עברית בן ימינו וכן להקל על הקריאה עבור אלו שאינם מתמחים בתולדות רומא. הדבר בא לידי ביטוי בתוספות של תאריכים על פי הלוח הנוצרי, דברי הסבר קצרים המשתלבים בטקסט במקום הערות שוליים, במקרים נדירים הועברה שורה בטקסט המקורי מפרק אחד לפרק אחר על מנת שלא לקטוע את רצף הסיפור. סדר הפרקים נשמר.

הספר השמיני כולל את הביוגראפיות של הקיסר אספסיאנוס ושל בניו טיטוס ודומיטיאנוס, אשר שלטו בין השנים 69 ל 96 לספירה. למרות החשבון הלאומי שיש לנו עם אספסיאנוס וטיטוס אין מנוס מלהודות כי היו חביבים על בני דורם ומלאו את תפקידם באופן הגיוני ונכון לזמנם. למותר לציין כי בעיני הרומים התנהגות אכזרית כלפי עמים כבושים לא נחשבה לחסרון.


טיטוס פלאביוס אספסיאנוס
  1. זמן רב היה השלטון ברומא רופף וחלש, ועם נפילתו של נירון עבר מיד ליד בשרשרת מרידות ורצח של שלושת הקיסרים גאלבה, ויטליוס ואותו. לבסוף נפלה הקיסרות לידיה של משפחת פלאביוס, והיא חיזקה את השלטון וביצרה את מעמדו. נכון שמוצאה של משפחת פלאביוס היה מעורפל וחסר ייחוס עד כי לא היו לה אף מסכות משל אבותיה, כפי שנהוג היה במשפחות החשובות של רומא, אבל בחשבון סופי לא הייתה לה למדינה כל סיבה להצטער על עלייתה של משפחה זו לשלטון. דברים אלו נכונים גם אם ניקח בחשבון את הימים הרעים של שלטון דומיטיאנוס, בנו השני של הקיסר אספסיאנוס, שהיה אדם אכזר ותאב בצע ובא על עונשו - בצדק.

    סבו של אספסיאנוס היה טיטוס פלאביוס פטרו, אזרח העיר ריאטה שבמחוז סאביניום, המרוחקת כשבעים קילומטרים מרומא. פטרו שימש כקנטוריון, או כקצין מתנדב, בזמן מלחמת האזרחים בין פומפיוס ליוליוס קיסר. הוא עמד לצד פומפיוס וברח לביתו מן המערכה המכרעת בפרסאלוס בשנת 48 לפני הספירה. לאחר שזכה טיטוס פלאביוס פטרו לחנינה מידי הצד המנצח של קיסר, הוא שוחרר בכבוד מן הצבא ופתח לעצמו עסק של גביית כספים.

    בנו של פטרו, שהיה מכונה בשם סאבינוס, לא שירת בצבא (וזאת בניגוד לשמועות כי היה קנטוריון בכיר או כי שירת כקנטוריון עד לשחרור מהצבא מטעמי בריאות), אלא שימש כגובה מס הארבעים באסיה, מס שהיווה 1/40 מערך הסחורה הנכנסת או היוצאת בנמלים. ידוע כי בתקופה מסוימת היו במקום שירותו באסיה פסלים ועליהם הכתובת "לגובה המסים הישר". לאחר שסיים את תפקידו זה, עסק בהלוואות בריבית בהלווטיה. שם מת, והותיר אחריו את אשתו וספסיה פולה ואת שני הבנים שנולדו לו ממנה. בנו הבכור סאבינוס הצליח להגיע למשרת ראש העיר רומא, ובנו הצעיר אספסיאנוס עלה לכס הקיסרות.

    פולה וספסיה, אשתו של סאבינוס ואמו של אספסיאנוס, נולדה למשפחה סאבינית מכובדת בעיר נורסיה השוכנת כחמישים קילומטר מצפון לריאטה. אביה וספסיוס פוליו כיהן שלוש פעמים כטריבון צבאי ומפקד מחנה, ואחיה היה סנטור בדרגת פריטור. כהוכחה ברורה לייחוסם העתיק ולכבודם הגדול והרב של בני המשפחה, אפשר עד היום לראות מצבות רבות של משפחת וספסיה על ראש ההר הגבוה וספסיאי שליד אבן המיל השישית בדרך בין ספולטיה לנורסיה.

    בכל הנוגע למוצאה של משפחת אביו של אספסיאנוס, אני מוצא לנכון להוסיף כי פה ושם נפוצו שמועות על כך שאביו של פטרו לא היה רומאי אלא בא מאזור שמעבר לנהר הפו, והיה קבלן של פועלים חקלאיים שנהגו לבוא כל שנה מאומבריה לאזור הסאבינים לעבד את השדות. השמועה מוסיפה ואומרת כי עם השנים התיישב בריאטה ונשא אישה. בכל בדיקותיי הזהירות והקפדניות לא מצאתי כל עדות לשמועה זו.

  2. אספסיאנוס עצמו נולד במוצאי 17 בנובמבר בשנת 9 לספירה, חמש שנים לפני מותו של הקיסר אוגוסטוס. הייתה זו שנת הקונסולט של קוינטוס סולפיקיוס קאמרינוס וגאיוס פופיוס סאבינוס. מקום הולדתו היה כפר קטן הקרוי פאלקארינה מעבר לריאטי במחוז סאביניום. הוא התחנך בהשגחת סבתו טרטולה, אשתו של פטרו ואם אביו, באחוזתה שהייתה סמוכה לעיר קוסה שבאטרוריה. אספסיאנוס העריץ את זכר סבתו ואהב את המקום שבו גדל ובילה את שנות ילדותו; על כן הוא נהג לבקר שם גם לאחר שעלה לשלטון, ואת בית האחוזה שבו גדל השאיר בלא שינוי על מנת לשוב ולראות את אותם המראות שעליהם עברה ילדותו. הוא גם השאיר בידו גביעון כסף שהיה שייך לסבתו הנערצת, והקפיד לשתות ממנו בכל החגים והמועדים.

    לאחר שלבש את טוגת הבגרות שבשוליה פס אדום צר, סירב אספסיאנוס תקופה ארוכה לדרוש לעצמו את פס הארגמן הרחב שהיה נחלתם של בני המעמד הסנאטורי. הקיסר אוגוסטוס קבע כי בני המשפחות במעמד הסנאטורים יוכלו לקבל את הפס הרחב עוד ביום הגיעם לבגרות, וכן שיוכלו להשתתף בישיבות הסנאט, כל זאת בתנאי שיקדישו את עצמם לענייני הציבור. מאחר שדודו של אספסיאנוס (אחי אמו טרטולה) היה סנאטור, הרי שאחיו סאבינוס כבר קיבל את הפס הרחב והחל לצעוד במסלול השירות הציבורי לקראת משרות חשובות. ואולם אספסיאנוס עמד בסירובו. איש פרט לאמו פולה לא הצליח לשכנע אותו לבקש את הפס הרחב ולעלות על הדרך אשר עשויה להוביל אותו למעמד הסנאטורים. השכנוע האימהי הזה לא נעשה בצורה של תחנונים, בקשה או כפיית סמכות הורית, אלא בדרך של לגלוג והקנטה, כאשר כינתה אותו בשם "נושא הכלים של אחיו".

    אספסיאנוס נכנע לאמו, ולאחר זמן מה נכנס לתפקיד טריבון צבאי בתראכיה, הראשון מתוך שני התפקידים שנדרשו לפני שיעמיד את עצמו לבחירות. לאחר שנים אחדות קיבל תפקיד של קויסטור, ועלה בגורלו לשרת תחת המושל בפרובינקיות של כרתים וקיריניה. בשנת 38 הציג אספסיאנוס מועמדות לתפקיד אידיל, ולאחריה למשרת פריטור. הוא הצליח להיבחר לאידיל לאחר כישלון אחד בבחירות, ובסיבוב בחירות נוספות זכה להיבחר רק במקום השישי. למשרת הפריטור נבחר בשנת 39 כבר בסיבוב הראשון, והיה בין הזוכים במספר הקולות הרב ביותר.

    בתפקידו כפריטור לא החמיץ אספסיאנוס כל הזדמנות למצוא חן בעיני הקיסר קליגולה, אשר שנא את הסנאט. מסיבה זו הוא דרש לקיים משחקי גלדיאטורים מיוחדים לכבוד ניצחון קאליגולה בגרמניה בשנת 40, וכן דרש להחמיר בעונשם של לפידוס וגאיטוליקוס שמרדו בקיסר ולהשליך את גוויותיהם בלא קבורה. ידוע כי באחת מאסיפות הסנאט קם אספסיאנוס והביע תודה לקיסר על שהזמין אותו אליו לארוחת ערב.

  3. במהלך התקופה ההיא נשא לו לאישה את פלאוויה דומיטילה, שהייתה קודם לכך פילגשו של סטאטיליוס קאפלה, בן למעמד הפרשים מהעיר סאבראטה שבצפון אפריקה. פלאוויה הייתה בעלת זכויות לאטיניות ולא אזרחית רומית בת חורין. הדבר היווה בעיה, מאחר שהקיסר אוגוסטוס אסר על בני המעמד הגבוה לשאת נשים שמעמדן החוקי מוטל בספק. על כן הוגשה תביעה להכרה במעמדה של פלאוויה בפני בית דין לבוררות ברומא, והוא אמנם הכריז עליה כאזרחית רומית בת חורין, לאחר שאדם ששמו פלאביוס ליבראליס, איש פרנטום שבמחוז סאבינום, נקבע כאביה החוקי. אותו פלאביוס ליבראליס לא היה מבני האצולה, והגיע רק לתפקיד מזכירו של קויסטור.

    מפלאוויה דומיטילה נולדו לאספסיאנוס שלושת ילדיו - הקיסרים לעתיד טיטוס (בדצמבר 39) ודומיטיאנוס (באוקטובר 51), ובת ששמה היה דומיטילה. אספסיאנוס עצמו האריך ימים אחרי אשתו ובתו, שתיהן הלכו לעולמן עוד בטרם נעשה קיסר. לאחר מותה של פלאוויה חידש אספסיאנוס את קשריו עם פילגשו לשעבר קאיניס, שהייתה שפחתה המשוחררת ומזכירתה של אנטוניה הצעירה - בתו של מרקוס אנטוניוס ואמו של הקיסר קלאודיוס. גם לאחר שעלה על כס הקיסרות התייחס אספסיאנוס אל קאיניס כמעט כאל אשתו החוקית.

  4. בשנת 42, בימי שלטונו של הקיסר קלאודיוס, נשלח אספסיאנוס לפקד על הלגיון האוגוסטי השני בגרמניה. את תפקידו זה קיבל בהמלצת נרקיסוס, עבדו המשוחרר ומזכירו רב ההשפעה של הקיסר. לאחר זמן קצר הועבר אספסיאנוס לבריטניה, ושם, בין השנים 43 ל-47, נלחם באויב בשלושים קרבות. הוא הכניע שני שבטים גדולים, יותר מעשרים ערים ואת האי וקטיס (Isle of Wight) הסמוך לבריטניה. מקצת הקרבות נערכו בפיקודו של המושל הקונסולארי אאולוס פלאטיוס, ומקצתם תחת פיקודו של הקיסר קלאודיוס בכבודו ובעצמו. על הישגיו אלו זכה אספסיאנוס באותות ניצחון, וזמן קצר אחר כך גם בשתי כהונות דתיות. בנוסף לזאת קבל את משרת הקונסול הנכספת לשני החודשים האחרונים של שנת 51.

    את אחת עשרה השנים הבאות, השנים שבין סיום תפקידו כקונסול ועד לקבלת תפקיד פרו-קונסול באפריקה בשנת 62, בילה אספסיאנוס בחיי מנוחה ובטלה. כאיש שזכה לחסדו של נרקיסוס העדיף אספסיאנוס שלא להתבלט, בעיקר מפני שחשש מפני אם הקיסר אגריפינה, אשר באותן שנים עדיין הייתה בעלת השפעה רבה על בנה נירון, ונודעה בשנאתה לכל ידידיו של נרקיסוס, גם לאחר שנרקיסוס כבר לא היה בין החיים.

    בהגרלת הפרובינקיות קיבל אספסיאנוס את אפריקה, וניהל אותה ביושר ובצורה שהנחילה לו כבוד גדול (פרט למקרה אחד של ביזיון שבו רגמו אותו בראשי לפת בעת מהומה שפרצה בהדרומאטום). מכל מקום, אספסיאנוס לא התעשר בתפקידו כנציב הפרובינקיה, וחזר לרומא באותו מצב כלכלי בו יצא לשליחותו. כתוצאה מכך נסגרו בפניו מקורות האשראי, וכדי לשמור על מעמדו הסנטוריאלי נאלץ לשעבד את כל נכסיו לאחיו ולהשפיל את עצמו במסחר בפרדים. מסיבה זו נקרא בפי המוני העם בשם "סוחר סוסים". בנוסף על כך, מספרים כי הוא הורשע במשפט - וננזף נזיפה חמורה - בעוון סחיטה של 200 אלף ססטרציות מצעיר שנעזר בו על מנת להשיג את הפס הרחב בניגוד לרצון אביו.

    בשנת 66 צורף אספסיאנוס לפמלייתו של הקיסר נירון במסעו לאכאיה שביוון. במסע הזה הסתבך אספסיאנוס עם הקיסר ועורר את זעמו, מאחר שנהג להסתלק מהמקום בעת שנירון היה מתחיל לשיר או שהיה נרדם באמצע ההופעה. התנהגות מעין זו הייתה מסוכנת: לא זו בלבד שאספסיאנוס סולק מהחבורה הקרובה של הקיסר, גם נאסר עליו לבוא לקבלות הפנים הפומביות של נירון. אספסיאנוס המבוהל שאל את אחד מפקידי החצר מה עליו לעשות ולאן עליו ללכת, ובתשובה הראה לו אותו אדם את דלת היציאה ושלח אותו לכל הרוחות. אספסיאנוס הסתלק והתחבא באיזו עיירה נידחת, ובעוד הוא מסתתר וחושש לגרוע מכול, חל המפנה הגדול שהעלה אותו לקדמת הזירה: הוא קיבל את הפרובינקיה יהודה ואת הפיקוד על הצבא שנשלח לדכא את המרד היהודי נגד רומא.

    באותם ימים האמינו בכל המזרח באמונה עתיקה שניבאה כי בבוא היום יעלו מיהודה אנשים אשר ישלטו בכל העולם. לימים הוגשמה נבואה זו - עם עלייתו של אספסיאנוס לשלטון - אך בניגוד למצופה היה זה דווקא קיסר רומא שמימש אותה. ואולם באותם ימים ייחסו היהודים את האמונה הזו לעצמם, ומרדו בשלטון רומא. הם רצחו את המושל גאסיוס פלורוס, בשנת 66 הבריחו את הנציב הקונסולארי קאסטיוס גאלוס בקרב בית חורון, ואף הצליחו לשלול ממנו את אחד מנשרי הלגיונות. לצורך דיכוי המרד הזה היה צורך בצבא חזק ובמפקד נמרץ וחרוץ שאינו מהווה סכנה לשלטון הקיסר. אספסיאנוס נבחר לתפקיד מאחר שהיו בו שתי התכונות הנדרשות: מחד גיסא הוא היה תקיף ומנוסה במלחמה, ומאידך גיסא לא היה מקום לחשש כי ישאף לשלטון, וזאת בשל מוצאו המעורפל ושמו המפוקפק.

    אספסיאנוס ארגן את צבאו, וללגיון ה-15 שתחת פיקודו נוספו הלגיון החמישי והעשירי, שמונה חטיבות של פרשים ועשר קוהורטות. את בנו הבכור טיטוס מינה אספסיאנוס לאחד משלישיו. מיד עם הגיעו ליהודה, משך אספסיאנוס את תשומת לבן של הפרובינקיות הסמוכות, בשל יכולתו הארגונית ואומץ לבו. הוא החזיר למחנות הצבא את המשמעת שהייתה נהוגה בעבר, וכן השתתף באופן אישי בכמה קרבות והפגין אומץ רב. בקרב על מבצר יודפת אף נפצע בברכו מאבן שהושלכה אליו, ובמגנו ננעצו כמה חצים.

  5. לאחר מות נירון, בעת המלחמה על השלטון בין אותו לויטליוס בשנת 69, החלה לנבוט בלבו של אספסיאנוס התקווה השאיפה לכתר. למען האמת, לא היה זה חלום חדש - כבר שנים היה מהרהר בדבר מפעם לפעם, לנוכח האותות הרבים שניבאו זאת במהלך שנות חייו, אותות שעליהם אספר עכשיו:

    באחוזת בני פלאביוס שבפרברי העיר צמח עץ אלון עתיק שהיה מוקדש לאל מרס. לאחר כל לידה של ווספסיה הצמיח העץ לפתע חוטר מגזעו. חוטרים אלו היו אותות מובהקים לגורלו של כל אחד ואחד מן הילדים: הענף הראשון היה חלש ודקיק ועד מהרה יבש, ואכן הילדה שנולדה מתה עוד בטרם מלאה לה שנה; השני היה חזק וגבוה מאוד וניבא הצלחה רבה; הענף השלישי, זה שצמח לאחר לידתו של אספסיאנוס, היה כה מסועף עד כי דמה לעץ של ממש. מסופר כי אבי המשפחה סאבינוס הרגיש כי ענף זה מבשר דבר מה, ולאחר שקיבל אישור נוסף מנבואת ארוספיקים (המנבאים על פי קרביהם של קרבנות), הלך לאמו טרטולה וסיפר לה כי זכתה בנכד שעתיד להיות קיסר. הסבתא פרצה בצחוק רם והביעה תמיהה על כך שהיא בזקנתה עדיין צלולה בדעתה, בעוד בנה הוזה הזיות של טירוף.

    אות נוסף נתגלה כעבור זמן רב, בימי הקיסר קאליגולה, בעת שאספסיאנוס שימש כאידיל: הקיסר כעס על אספסיאנוס מאחר שלא דאג כראוי לניקיון הרחובות, וכעונש ציווה על החיילים כי יכסו אותו בבוץ ורפש מהרחוב. הללו מילאו את מצוות הקיסר ושפכו לכלוך אל שולי טוגת השרד המעוטרת בפס הארגמן. היו כאלה שפירשו את האירוע כסימן לכך שבאחד הימים, כשהמדינה תתענה במהומות פנימיות ותהיה רמוסה ומוזנחת, היא תיאסף אל חיקו של אספסיאנוס ותהיה תחת חסותו.

    בוקר אחד, כשישב וסעד את ארוחת הבוקר, נכנס לפתע כלב לא מוכר אל מתחת שולחנו של אספסיאנוס, והשאיר אחריו כף יד אדם - סמל השלטון והכוח - שאסף באיזו מזבלה שבצומת דרכים.

    בפעם אחרת, בעת שאכל ארוחת צהרים, התפרץ אל אולם הסעודה שור שפרק מעל עצמו את העול ונמלט מעבודת החריש. משרתיו של אספסיאנוס נפוצו לכל רוח מפני השור, ואילו זה - כאילו עזבו אותו כוחותיו - השתטח פתאום אל מול אספסיאנוס ופשט אליו את עורפו בתנוחת כניעה.

    מקרה נוסף של אות מבשר טובה היה כאשר עץ ברוש אשר צמח באחוזת סבו של אספסיאנוס נעקר לפתע מן השורש והושלך ארצה על אף שלא התחוללה כל סערה. למחרת היום הזדקף העץ העקור, והיה חזק ורענן עוד יותר מכפי שהיה קודם.

    בעת שנלווה אל נירון באכאיה חלם אספסיאנוס כי מזלו הטוב והצלחת משפחתו יחלו לפרוח ביום שיעקרו שן מלוע הקיסר. והנה למחרת, בעת ששהה בחדר הקבלה המלכותי, נכנס לשם הרופא הקיסרי והראה לו שן שעקר זה עתה מפיו של נירון.

    כאשר כבר היה ביהודה הלך אספסיאנוס להיוועץ באחד ממגידי העתידות של אלי הר הכרמל. שם נאמר לו כי כל מה שיעלה בדעתו עתיד להתקיים, גם אם יהיה זה הדבר הגדול ביותר בעולם. אחד מאסיריו המיוחסים ביותר במלחמה ביהודה, ששמו היה יוספוס (יוסף בן מתתיהו), אמר בעת שנאסר בכבלים כי בעוד זמן קצר אספסיאנוס עצמו ישחרר אותו מהאזיקים. הוא טען בביטחון מוחלט כי שחרורו ייעשה בעת שאספסיאנוס כבר יהיה קיסר.

    האותות המבשרים התגלו גם ברומא עצמה. באחד מימיו האחרונים בשלטון חלם נירון חלום ובו הצטווה להעביר את המרכבה עם פסלו של יופיטר הגדול והטוב, מהמקדש אל בית אספסיאנוס ברומא, ומשם אל הקרקס.

    זמן קצר אחר כך, בדיוק כאשר היה הקיסר גאלבה בדרכו אל אסיפת הבחירות שבה קיבל את הקונסולט השני שלו, פנה לפתע פסלו של יוליוס האלוהי בכוחות עצמו, וסבב אל עבר המזרח, שם שהה אז אספסיאנוס.

    לפני הקרב שליד בטריאקום באפריל 69, כאשר ויטליוס הביס את אותו, הופיעו שני נשרים בשמים ונלחמו זה בזה לעיני כל החיילים. אחד הנשרים ניצח, אך לפתע הופיע נשר שלישי מן המזרח וגירש את הנשר המנצח.

  6. למרות כל האותות הללו, ועל אף שאנשיו ותומכיו היו מוכנים לכך ואף עודדו אותו ליטול יוזמה ולפעול, אספסיאנוס לא עשה כל ניסיון להשיג את השלטון באימפריה. לבסוף, דווקא עקב גילויי תמיכה שזכה להם מצד גורמים מרוחקים ולא מוכרים, השתכנע אספסיאנוס כי הגיעה העת. האירוע שנתן את הדחיפה קדימה היה כאשר אלפיים חיילים מתוך שלושת הלגיונות שבמואסיה (הנמצאת בבלקן) נשלחו לעזור לאותו במאבקו נגד ויטליוס. כאשר היו בדרכם נודע להם כי אותו הובס והתאבד, ולמרות זאת, מאחר שלא האמינו לשמועה, המשיכו במסעם עד לאקויליה שבחוף הצפוני של הים האדריאטי. הם ניצלו את התקופה של חוסר שלטון והזדמנות לפריקת עול, ועסקו בביזה, בשוד ושאר פשעים.

    לאחר מכן, מאחר שחששו כי יוטל עליהם עונש עם שובם למחנה, החליטו אף הם לבחור להם קיסר חדש, בטענה כי אין הם נופלים מהלגיונות בספרד שבחרו בגאלבה, מן המשמר הפריטוריאני שבחר את אותו, או מן הלגיונות בגרמניה שהמליכו את ויטליוס. לפיכך, עברו החיילים על רשימת כל הנציבים הקונסולריים שכיהנו באותה תקופה במקומות שונים ברחבי האימפריה, ושקלו את התאמתם לתפקיד. כל אחד מהמועמדים נפסל על ידם מסיבה אחרת, ואולם במקום נכחו גם חיילים אחדים מן הלגיון השלישי שהועבר מסוריה למואסיה במועד סמוך למותו של נירון. חיילים אלו שיבחו והיללו את אספסיאנוס, וכך הוא זכה להסכמה פה אחד של כל החיילים, ועד מהרה נרשם שמו על כל דגלי הלגיונות.

    תכנית זו של החיילים אמנם נבלמה עד מהרה עם החזרת המשמעת הצבאית למקומה, ואולם המעשה עצמו זכה לפרסום, וטיבריוס אלכסנדר נציב מצרים היה הראשון שהשביע את לגיונותיו שבועת אמונים לאספסיאנוס. טיבריוס אלכסנדר, בין אחיו של פילון האלכסנדרוני, היה יהודי מומר ושימש כנציב ביהודה בין השנים 46-.48. הוא השביע את צבאותיו ב-1 ביולי 69, ולימים נחגג תאריך זה כיום עלייתו של אספסיאנוס לשלטון. הצבא ביהודה נשבע אמונים לאספסיאנוס באופן אישי ב-11 ביולי. מבצע זה של הכרזה על אספסיאנוס כקיסר נסתייע רבות בכמה אירועים נוספים.

    • הראשון היה מכתב - אמיתי או מזויף - מטעם הקיסר המנוח אותו, שבו הוא מפציר באספסיאנוס לנקום את נקמתו ומביע תקווה כי יצא לעזרת המדינה.
    • בנוסף על כך התפשטה שמועה כי הקיסר החדש ויטליוס מתכוון לגמול ללגיונות של גרמניה שהעלו אותו לשלטון ולהעביר אותם לשירות נוח יותר במזרח, ואת לגיונות המזרח להעביר לשירות בתנאים הקשים של גרמניה.
    • בנוסף על כך זכה אספסיאנוס לתמיכתו של ליקיניוס מוקיאנוס נציב סוריה ולתמיכתו של וולוגאיסוס השני, מלך הפרתים. עד אז קינא מוקיאנוס באספסיאנוס והיה עוין אותו בגלוי. עתה בלע את קנאתו והבטיח לו את עזרת הצבא שבסוריה, וולוגאיסוס מצדו העמיד לרשות אספסיאנוס 40 אלף קשתים.

  7. אספסיאנוס פתח במלחמת האזרחים שהביאה אותו עד כס הקיסר בכך ששלח מצביאים וצבא לאיטליה. צבאותיו הביסו את צבאות ויטליוס ליד קרמונה ב-25 באוקטובר 69, וב-20 בדצמבר כבשו את רומא. יום לאחר מכן העניק הסנאט לאספסיאנוס את מלוא הסמכויות כקיסר, ובכך - לאחר החלטת הצבאות והסנאט - לא היה מקום לכל ערעור על מעמדו.
    אספסיאנוס

    במקביל ליציאת הצבא לאיטליה, יצא הוא עצמו לאלכסנדריה על מנת לתפוס את השער למצרים. הסיבה לצעדו זה הייתה חשיבותה האסטרטגית העצומה של מצרים לאימפריה, בהיותה "אסם התבואה של רומי". כשהגיע לאלכסנדריה, החליט אספסיאנוס להיוועץ בנביאי מקדש סראפיס המפורסם באשר לעתיד שלטונו. הוא סילק מעליו את כל הפמליה, ונכנס בגפו למקדש. לאחר שהתפלל באריכות וחילה את פני האלים במתנות, אירע מקרה פלאי נוסף: כשפנה אספסיאנוס לאחור כדי לצאת מהמקדש נראה היה לו לפתע כאילו עבדו המשוחרר באסילידס (אשר גם שמו היווני מרמז על מלוכה) בא אליו ומגיש לו - כמנהג המקום - ענפים ירוקים, זרים וכיכרות לחם קודש.

    דבר זה הפליא את אספסיאנוס משלושה טעמים: הוא ידע כי איש לא הורשה להיכנס למקום בעת שהתפלל; באסילידס התקשה ללכת בשל מחלת עצבים שלקה בה; באסילידס היה אותה שעה רחוק מרחק רב מאלכסנדריה. ואכן, מיד אחר כך הגיעה הבשורה מאיטליה כי צבאות ויטליוס נפוצו לכל רוח בקרב המכריע שליד קרמונה, וכי ויטליוס עצמו נרצח ברומא. בהיותו שליט חדש, עדיין חסרו לאספסיאנוס הדרת הפנים והסמכותיות הנדרשות לקיסר, ואולם גם אלה נוספו לו במשך הזמן בזכות כל מיני מעשי נסים.

    הנה למשל, בעת שישב על כס המשפט, הופיעו לפניו שני אנשים פשוטים - האחד עיוור והאחר צולע - שהאל סרפיס התגלה אליהם בחלום הלילה והבטיח להם כי בכוחו של הקיסר לרפא אותם. הם התחננו כי יעזור להם. העיוור הסביר כי על הקיסר לירוק בעיניו על מנת להשיב לו את הראייה, והצולע טען כי יחלים מנכותו אם אך יואיל הקיסר לנגוע ברגל בעקבו. אספסיאנוס עצמו כלל לא האמין כי בכוחו לחולל נסים מעין אלה ובתחילה סירב אף לנסות, מחשש כי לא יצליח. לבסוף נעתר לבקשת ידידיו לחולל את הנס לעיני כל הקהל, והצליח לרפא את שני המבקשים. באותו זמן לערך הורו מגידי העתידות לחפור במקום קדוש כלשהו בטיגיאה שבארקדיה ומצאו בהם אגרטלים עתיקים שעליהם תמונה הדומה ביותר לדמות דיוקנו של אספסיאנוס.

  8. בסתיו של שנת 70 הגיע אספסיאנוס לרומא והוא מפורסם ועטור בתהילת האותות, הנסים וההישגים מאז תחילת דרכו לשלטון. לאחר שחגג בתהלוכת ניצחון על היהודים יחד עם בנו טיטוס ביוני 71, הוסיף לעצמו - בנוסף על הקונסולט הראשון שלו מימי הקיסר קלאודיוס - עוד שמונה כהונות כקונסול בשנים 70-72, 74-77 ובשנת 79. בנוסף על כך, לקח לעצמו גם את משרת הקנסור. הדבר החשוב ביותר בעיניו בכל שנות שלטונו היה שיקום המדינה ההרוסה והמפורקת, ולאחר שיקומה - גם חיזוקה והאדרתה.

    אחת הבעיות הקשות שעמדו בפני הקיסר היו מעשי הפקרות והשתוללות של אנשי הצבא, שפרקו כל עול. מקצתם עשו זאת מתסכול ועלבון על מפלתם, ומקצתם מתוך שחצנות ויהירות לאחר ניצחונם. בנוסף על כך היו ברחבי האימפריה לא מעט ערים חפשיות, פרובינקיות ואף ממלכות, אשר נלחמו אלו באלו והוסיפו מהומה למצב הכללי. כתרופה לבעיה פיטר אספסיאנוס חלק גדול מחייליו של ויטליוס והעניש רבים אחרים. גם באשר לצבאותיו שלו עצמו, אשר היו שותפים בניצחונו, לא ויתר כמלוא הנימה ואף העניש אותם בכך שדחה את תשלום הפרסים שהגיעו להם כדין.

    אספסיאנוס לא החמיץ שום הזדמנות להחמיר ולהקפיד בענייני משמעת צבאית. זכור מקרה שהגיע אליו אדם צעיר להודות לו על קבלת מינוי כמפקד בצבא. הבחור היה אפוף ריחות בשמים, והקיסר העווה את פניו, נזף בו: "עדיף בעיניי כי תסריח משום", וביטל את המינוי.

    במקרה אחר ביקשו ממנו המלחים שהיו מוצבים באוסטיה בתפקיד של פלוגות מכבי אש, ואשר היו צועדים רגלי בין אוסטיה לרומא, כי יוסיף למשכורתם "דמי נעליים". אספסיאנוס, לא הסתפק בכך ששלח אותם מעל פניו בלא תשובה, אלא הוציא צו הקובע כי מעתה עליהם לעשות את הדרך יחפים - וכך הם עושים עד עצם היום בו נכתבים דברים אלה.

    הוא שלל את העצמאות מאכאיה שבפלופונז, ליקיה שבדרום טורקיה, רודוס, ביזאנטיון וסאמוס וכן מן הממלכות העצמאיות של טרקיה שליד הדנובה, וקיליקיה וקומאגיני שבדרום טורקיה, ואת כולן הפך לפרובינקיות רומיות. מאחר שבקפדוקיה שבטורקיה היו התנפלויות רבות של ברברים מעבר לגבול, הוא הגדיל את מספר הלגיונות שהיו מוצבים שם ומינה נציב בדרגת קונסול במקום נציב בדרגת פרש רומאי שהיה שם עד לאותו זמן.

    בעת עלייתו של אספסיאנוס לשלטון הייתה העיר רומא מכוערת והרוסה כתוצאה משריפות והתמוטטות בניינים. על כן הרשה הקיסר לכל מי שהיה יכול לתפוס מגרשים ולבנות עליהם בניינים חדשים - זאת במקרים שבהם בעלי המגרשים עצמם נמנעו מלעשות זאת. הוא החליט לבנות מחדש את הקפיטוליום - משכן האלים - והיה הראשון שהטה כתף לפינוי ההריסות. הוא באופן אישי נשא סל עמוס על ראשו. ארכיון לוחות הנחושת, הארכיון החשוב והעתיק ביותר של רומא, שנשמר כמעט מאז ייסוד העיר, אבד בשרפת המקדש בקפיטוליום. ארכיון זה היה בעל חשיבות עצומה וכלל את פקודות הסנאט, החלטות אסיפות העם על בריתות, חוזים וזכויות מיוחדות שניתנו לאנשים שונים. אספסיאנוס נרתם לשחזור הארכיון, והפך שמים וארץ בחיפושים אחר עותקים של שלושת אלפי הלוחות האבודים.

  9. בנוסף על עבודות השיקום הללו הקים אספסיאנוס גם בניינים חדשים. את היכל אלת השלום בנה ליד הפורום, ועל הר קאיליוס בנה את מקדש קלאודיוס האלוהי, שבבנייתו החלה אגריפינה ובנה נירון החריב כמעט עד היסוד לצורך הקמת בית הזהב שלו. בנוסף על כך בנה אספסיאנוס את הקולוסאום במרכז העיר - לאחר שלמד כי הקיסר אוגוסטוס רצה לבנות אותו באותו מקום.

    שני המעמדות הגבוהים של רומא - הן הסנאטורים והן הפרשים - נפגעו מאוד בשנים האחרונות: מספר חבריהם הידלדל עקב מעשי הרצח התכופים, וכבודם ירד עקב הזנחה רבת שנים. הקיסר בדק את רשימות החברים, טיהר וניפה את שורותיהם על ידי כך שסילק מביניהם את אלו שהיו פחות ראויים, והשלים את מספרם בכך שהוסיף אליהם את האנשים הבולטים והראויים ביותר באיטליה ובפרובינקיות.

    פשטות הליכותיו וישרותו של אספסיאנוס ניכרו גם בהשקפתו כי ההבדל בין המעמדות אינו בזכויות שלהם, אלא במידת הכבוד שלהם בלבד. הוא אף טרח לפרסם את דעתו זו, ומסופר כי בסכסוך שהתגלע בין פרש לבין סנטור פסק אספסיאנוס לבסוף כי: "זה אמנם לא יפה לגדף סנאטורים, ואולם להחזיר להם גידוף תחת גידוף זה גם נכון וגם חוקי בהחלט".

  10. במאמציו לשיקום המדינה נתן הקיסר את דעתו גם להצטברות העצומה של תביעות משפטיות שלא הגיעו לכלל החלטה. הצטברות זו נבעה מההפסקה בעבודתם של בתי הדין בזמן מלחמת האזרחים ומן המספר הגדול של תביעות חדשות שהתעוררו כתוצאה מהאנרכיה בתקופת המאבק על השלטון. אספסיאנוס ערך הגרלה, ועל פי תוצאותיה מינה שופטים חדשים. תפקידם של אלה היה להחזיר לבעליהם את הרכוש שנשדד בזמן המלחמות, וכן לשפוט בהליכים מקוצרים ומהירים על מנת להקטין ככל האפשר את מספר התיקים שצריכים לבוא בפני בית הדין הגדול של מאה החברים. החלטה זו הייתה חשובה ביותר, שכן אילו המשיכו להתקיים סדרי הדין הרגילים, חלק מבעלי הדין היו הולכים לעולמם בטרם הייתה מתקבלת החלטה בעניינם.

  11. מאחר שלא היה מי שיעצור זאת, פרחו באותם ימים ושגשגו מנהגי פריצות מוסרית ובזבזנות ראוותנית. על פי הצעתו של אספסיאנוס החליט הסנאט כי אישה ששכבה עם עבד של בעלים אחרים, דהיינו לא מעבדיה שלה, תיחשב לשפחה. על מנת לבלום את חיי הראווה והבזבזנות של אנשים צעירים שעדיין מצויים ברשות אביהם, הוחלט כי מלווים בריבית אשר הלוו כספים לאנשים כאלה לעולם לא יורשו לכפות את גביית החוב, גם לא לאחר מותו של אבי המשפחה.

  12. בשאר המישורים היה אספסיאנוס עממי, מסביר פנים ונוח לבריות, והתנהג בצורה זו מיום שעלה לשלטון ועד יומו האחרון כקיסר. הוא מעולם לא ניסה להסתיר את עובדת מוצאו הפשוט, ואף התגאה בעובדה זו ולעג בגלוי לחנפנים שניסו לרומם את מעמדו - למשל המקרה שבו הגיעו אליו אנשים וניסו להוכיח כי בית האב הפלאוי מתייחס למייסדי העיר ריאטה ולחבריו של הרקולס שמצבתו עדיין עומדת בויא סאלאריה המובילה מרומא לריאטה, הוא פשוט פרץ בצחוק.

    לאספסיאנוס לא היה עניין קל שבקלים בכל סממני התפארת והראווה. ביום תהלוכת הניצחון שלו התעייף מן הטקסים האיטיים והמשעממים, ולא הסתיר את דעתו באומרו: "מגיע לי מכות על כך שבגילי עוד התחשק לי לעשות את זה כאילו שכל חיי חלמתי על כך או שאני חייב משהו לאבותיי". את הסמכות הטריבונית קיבל באיחור, וכך גם את קבלת התואר "אבי המולדת". כמו כן, על אף שמלחמת האזרחים עדיין הייתה בעיצומה הוא הורה לבטל את החיפוש על גופם של האנשים שבאו לחלות את פניו בבוקר כמנהג הרומאים.

  13. הקיסר היה סבלני מאוד בכל הנוגע לדיבורים, בין אם היו אלה התבטאויות גלויות לב של ידידיו, ובין אם מדובר בעוקצנותם של עורכי דין וחוצפתם של פילוסופים. הנה כמה דוגמות: מקרה אחד קשור בליקיניוס מוקיאנוס, שעזר לו לתפוס את השלטון. מוקיאנוס היה ידוע בפריצותו ובנטיותיו המיניות, ומכיוון שהיה בטוח במעמדו אצל אספסיאנוס, הרשה לעצמו שלא לחלוק לקיסר את הכבוד הראוי. אספסיאנוס נמנע מלהגיב בגלוי על ההתנהגות הזו והעדיף לדבר אתו על העניין בארבע עיניים, וכאשר התלונן על כך באוזני ידיד משותף, הוא סיים את השיחה בהערה ארסית: "לפחות אני גבר אמיתי".

    במקרה אחר הוא אף שיבח את סאלויוס ליבראליס על שנינותו, כאשר הגן על נאשם עשיר במשפט בפני הקיסר והעז לרמז על חמדנותו של אספסיאנוס ועל מנהגו לקבל שוחד מבעלי דין עשירים, באומרו "לקיסר בוודאי לא אכפת אם להיפארכוס יש מאה מיליון ססטרציות". עוד דוגמה ידועה מפגישתו על אם הדרך עם הפילוסוף הציני דמיטריוס, שעליו גזר גלות. דימיטריוס הלז לא קם לכבוד הקיסר ולא בירך אותו, אלא הטיח בו גידופים. אספסיאנוס מצדו הסתפק בכך שכינה אותו בתואר "כלב".

  14. אספסיאנוס כלל לא שמר טינה לכל אלה שפגעו בו או העליבו אותו אי פעם. את בתו של אויבו לשעבר הקיסר ויטליוס שידך בשידוך מכובד ואף העניק לה נדוניה יפה ומתנות רבות. אותו אדם אשר גירש אותו בחרפות מחצרו של נירון כאשר היה שרוי באימת מוות, בא אליו עתה וביקש את סליחתו. הקיסר סילק אותו בבוז מעל פניו ונקט בדיוק את אותו ביטוי שננקט כלפיו באותה שעה קשה. אין ספק כי בניגוד למנהגם של קיסרים אחרים, מעולם לא עלה בדעתו של אספסיאנוס לפגוע בכל אדם שהוא רק משום חשד או פחד. זכור המקרה שבאו אליו ידידיו והזהירו אותו מפני מטיוס פומפוסיאנוס, אשר על פי השמועה ההורוסקופ ניבא לו כי יעלה למלוכה. בתגובה מינה אספסיאנוס את מטיוס לקונסול, והוסיף בציניות כי בכך הוא מבטיח שאם פומפוסיאנוס יעלה לשלטון הוא יחזיר לו טובה.

  15. קשה עד מאוד למצוא מישהו חף מפשע שנענש בימי אספסיאנוס. ואכן, הוא מעולם לא שאב נחת מחיסולו של אדם, וכאשר קרה מקרה כזה, הוא הביע את צערו באנחות צער ובעיניים דומעות. ידוע רק על מקרה אחד - המקרה של הלוידיוס פריסקוס - שבו אירע דבר מעין זה נגד רצונו של אספסיאנוס ובשל דיווחי שקר שהוא קיבל: פריסקוס היה פריטור בשנת 70, וכאשר הגיע הקיסר מסוריה לרומא, קרא לו פריסקוס בשמו הפרטי "אספסיאנוס"; יתרה מכך, בכל הודעותיו הרשמיות כפריטור השמיט פריסקוס את שם הקיסר ונמנע מלחלוק לו כבוד כמקובל.

    על כל אלה עבר אספסיאנוס בשתיקה, ואולם יום אחד הגיעו הדברים לידי חילופי דברים קשים, שבהם ביזה פריסקוס את הקיסר ופנה אליו כאל אזרח פרטי ולא כאל ראש וראשון לכולם. אספסיאנוס הגלה אותו ודן אותו למיתה. גם במקרה זה הוא רצה לבסוף לחנון את פריסקוס ואף שיגר שליחים לעצור את האנשים שיצאו למלא את גזר הדין, אלא שנמסרה לו הודעה כוזבת כי איחר את המועד והאיש כבר הומת.

  16. בדבר אחד אפשר להאשים אותו ובצדק - בחמדנות ותאוות בצע. אספסיאנוס לא הסתפק בכך שחידש מסים שבוטלו בידי הקיסר גאלבה, אלא הוסיף עליהם מסים חדשים וקשים עוד יותר. הוא הכביד את עול המס על הפרובינקיות, ועל מקצתן אף הטיל מס כפול. יתרה מזאת, גם כקיסר הוא עסק בגלוי בענייני מסחר שונים אשר לא זו בלבד שהיו אסורים על אנשים במעמדו, אלא שגם אזרח פשוט היה מתבייש לעסוק בהם:

    הוא נהג לקנות סחורות בסיטונות ולהרוויח הרבה ממכירתן הקמעונית; הוא לא התבייש למכור משרות למועמד שהרבה במחיר, וכן לזכות במשפט את מי ששילם שוחד, בין שהיה אשם ובין שהיה זכאי. מסופר כי בכוונה תחילה מינה אספסיאנוס כנציבים את המועמדים החמדנים ביותר, על מנת שיוכל להרשיע אותם במשפט לאחר שיתעשרו. ממדי התופעה היו כה גדולים עד כי אנשים אמרו שאספסיאנוס משתמש בנציבים הללו כבספוג - הוא שלח אותם לתפקידם בהיותם יבשים, וסחט אותם כשספגו די והותר.

    יש מחלוקת סביב השאלה אם אספסיאנוס היה חמדן מעצם טבעו או אם עשה את הדברים הללו לנוכח המצב הכספי העגום של המדינה. היו כאלו שסברו כי הדבר נבע מטבעו, וידוע על רועה בקר של אספסיאנוס , אדם זקן שהתחנן בפניו לאחר שעלה לשלטון כי ישחרר אותו מעבדותו בלא תשלום. כשאספסיאנוס דחה את תחנוניו קרא הרועה בקול רם: "השועל משנה את צבע פרוותו אך לא את טבעו".

    לעומת דעה זו היו שגרסו שהקיסר היה חייב לסחוט ולחמוס בשל המצב הקשה של אוצר המדינה ואוצר הקיסר. דעה זו מקבלת חיזוק מעדות של אספסיאנוס עצמו, שאמר בתחילת שלטונו כי יש צורך ב-40 מיליארד ססטרציות על מנת לייצב את המדינה. אני סבור כי השקפה זו קרובה יותר אל האמת, שכן על אף העובדה שהקיסר השיג את הכספים בשיטות נפסדות, הוא השתמש בהם באופן המיטבי למען המדינה.

  17. אספסיאנוס היה נדיב ביותר כלפי אנשים מכל המעמדות - הוא השלים את החסר בהונם של סנטורים שלא עמדו בדרישות למעמדם, והעניק תמיכה שנתית של 500 אלף ססטרציות לקונסולים לשעבר שירדו מנכסיהם; הוא שיקם ערים רבות בכל רחבי האימפריה ואף שיפר את מצבן לאחר שנחרבו בשריפות או ברעידות אדמה; ובעיקר ייזכר כיצד עודד הקיסר וטיפח במסירות רבה את הכשרונות האמנותיים.

  18. אספסיאנוס היה הקיסר הראשון אשר החליט על תשלום משכורות מאוצר הקיסר למורים לרטוריקה יוונית ולטינית, וקצב להם 100 אלף ססטרציות לשנה. הוא העניק מתנות גדולות, והקציב סכומים גבוהים למשוררים ולאמנים כגון זה אשר שיקם את פסל ונוס של פראקסטילס באי קוס, ואת הקולוסוס - הפסל הענקי של נירון ליד הפורום. למהנדס אחד, אשר מצא דרך לשנע עמודי ענק אל הקפיטול בעלות נמוכה, העניק הקיסר פרס מכובד תמורת ההמצאה, אך ויתר על היישום באומרו "אם לא אכפת לך, עליי לספק פרנסה לעניים".

  19. בהצגות שערך בחנוכת הבמה המחודשת של תאטרון מרקלוס חידש אספסיאנוס את המופעים של הקראה ותכניות מוזיקליות; לשחקן הטרגדיות הוותיק אפלס הוא העניק 400 אלף ססטרציות; לנגני הקתרוס טרפינוס ודיאודורוס, אשר התפרסמו בחצרו של נירון, נתן 200 אלף; ולאמנים רבים אחרים העניק 100 אלף. הסכום הנמוך ביותר שנתן הקיסר לאמן היה 40 אלף ססטרציות; כמו כן הוא חילק זרי זהב רבים. אספסיאנוס הרבה בעריכת סעודות רשמיות מפוארות על מנת לתמוך בסוחרי המזון שבשוק. באותה מידה שחילק מתנות לגברים בחג הסטורנליה שהתקיים בדצמבר, כן חילק מתנות לנשים בחג המטרונליה שנערך ביום הראשון של חודש מרס.

    למרות כל המפעלים הללו לא הצליח אספסיאנוס להתנער מדימויו כחמדן תאב בצע. בני אלכסנדריה למשל הוסיפו לכנותו "סוחר דגים", כמו שכינו בעבר את אחד ממלכיהם שהיה ידוע כקמצן מופלג. התייחסות זו לאספסיאנוס קיבלה ביטוי לימים אפילו בשעה שנערכה הלווייתו המפוארת. כנהוג, לוותה ההלוויה בלהקה של חקיינים וליצנים. ראש קבוצת הליצנים, ששמו היה פאוור, היה מחופש במסכה של אספסיאנוס ועל פי המנהג חיקה את התנהגותו, הרגליו ודיבורו של הקיסר המת כפי שהיה בחייו. פאוור חיקה את אספסיאנוס ופנה אל אחד הפקידים הממונים בשאלה: "כמה תעלה הקבורה וההלוויה שלי?", כאשר נענה כי המחיר יהיה 10 מיליון ססטרציות, קרא בקול רם: "תנו לי 100 אלף, ומצדי אתם יכולים לזרוק את הגופה לנהר הטיבר".

    טיטוס פלאביוס אספסיאנוס

  20. גופו של אספסיאנוס היה מוצק ובנוי בפרופורציות נאות, גפיו חזקים וחסונים, והבעת פניו הייתה של כמי שמתאמץ לעשות את צרכיו. זכור מקרה שבו הוא פנה אל אחד הבדחנים הידועים של ימיו ובקש שיתבדח גם על חשבונו, והלז ענה לו בשנינות רבה: "אין בעיה, רק תגמור קודם לחרבן". הוא נהנה מבריאות טובה אף כי לא עשה שום דבר מיוחד כדי לשמור עליה, פרט לעיסוי הגוף והצוואר מספר קבוע של פעמים בעת ששהה באולם משחקי הכדור שליד בית המרחץ, וכן צום של יום אחד בכל חודש.

  21. מיום שנעשה לקיסר היה סדר היום של אספסיאנוס פחות או יותר כזה: הוא היה מתעורר בשעה מוקדמת, עוד לפני הזריחה, וישב לקרוא את המכתבים והתזכירים הקצרים שנשלחו על ידי כל בעלי התפקידים שלו. לאחר מכן הרשה לכל ידידיו לבוא אליו כנהוג, ובעת שאלה בירכוהו הוא נהג לנעול את נעליו ולהתלבש בעצמו, בלי עזרת משרתים. אחר כך קיבל הקיסר החלטות בכל העניינים שעלו על הפרק, וכאשר סיים נח מעבודתו בטיול באוויר הצח או, כפי שנהג בערוב ימיו, לקח לעצמו מנוחת צהרים. בעת מנוחת הצהרים שכבה לצדו אחת מן הפלגשים הרבות שרכש לו לאחר מותה של קיניס. מחדר השינה עבר אספסיאנוס לחדר הרחצה ומשם לחדר האוכל. כפי שנמסר, זה היה הזמן שבו היה הקיסר נינוח וידידותי יותר מבכל זמן אחר, ואנשי החצר השתדלו לנצל את ההזדמנות הזו כדי להביא בפניו את בקשותיהם.

  22. בכל עת - בזמן ארוחת הערב ובכל שעה אחרת - היה אספסיאנוס ידידותי ובלתי מתנשא כלפי הנוכחים; על נושאים רבים שהועלו הגיב בהלצה, ובכלל מטבעו היה בעל חוש הומור מפותח ולעתים אף בוטה (הוא לא נרתע משימוש בביטויי רחוב או בניבול פה של ממש). עד היום זכורות כמה בדיחות מוצלחות ואמרות שנונות שנשארו אחריו. למשל:

    אחד הקונסולים לשעבר, מסטריוס פלורוס, הצטרף אל אלו שביקרו את הקיסר על מבטאו הכפרי, והעיר לו פעם כי הצורה הנכונה לבטא את המילה מרכבות היא "פלאוסטרה", ולא כפי שהקיסר ביטא - "פלוסטרה". ביום שלמחרת קידם אותו אספסיאנוס בברכה: "שלום פלאורוס" (ביוונית "חדל אישים"). במקרה אחר הייתה איזו אשה שטענה כי נפשה יוצאת אליו בתשוקה. הקיסר נעתר למשאלתה והביא אותה אל חדר השינה שלו, ולאחר מכן העניק לה 400 אלף ססטרציות תמורת חסדיה. כאשר בא אליו מנהל החשבונות ושאל על איזה סעיף לרשום את ההוצאה, ענה לו הקיסר: " על תשוקת יתר לאספסיאנוס".

  23. הקיסר ידע גם לרתום לצטט שירה יוונית להלצותיו, ועשה זאת בעיתוי לא רע כמו במקרה שהעיר על אדם גבה קומה ובעל איבר מין עצום ממדים: "בצעדי און בא, מנופף כידונו המאריך צלו" (מתוך: האיליאדה בתרגום ש' טשרניחובסקי, פרק 7 שורה 213).

    במקרה אחר מסופר על העבד המשוחרר קרילוס, שהיה איש עשיר מאוד, ואשר על מנת להתחמק מתביעת המס המיוחד המוטל על עזבונם של עבדים משוחררים התחיל יום אחד להתחזות לאדם חופשי מבטן ומלידה. קרילוס זה שינה את שמו לשם היווני לאכס (שם שלמרבה האירוניה היה שם אופייני לעבדים בטרגדיות יווניות), ועל כך אמר אספסיאנוס: בשיבוש מכוון קל של דברי מנאנדרוס: "אוי לאכס לאכס, ביום שתמות תחזור להיות אותו קירילוס שהיית".

    במיוחד נטה אספסיאנוס להתבדח על הדרכים הנפסדות שנקט על מנת לאסוף כסף. הוא עשה זאת על מנת לטשטש את הצדדים המגונים באמצעות הומור, ולהפוך את כל העניין לבדיחה. היה מקרה שאחד העזרים החביבים עליו ביותר פנה אליו וביקש משרה בעבור אדם שהציג כאחיו. הקיסר דחה את הבקשה, ועד מהרה זימן אליו את המועמד עצמו. לאחר שהוציא מהאיש את הסכום שעליו הסכים עם המתווך, הוא מינה אותו באופן מידי למשרה המבוקשת. כאשר חזר אליו הממליץ מחדש באותו עניין ענה לו הקיסר: "לך חפש לך אח חדש, זה שחשבת שהוא אחיך הוא עכשיו האח שלי".

    פעם נסע אספסיאנוס לאיזה מקום, ובדרך עצר העגלון את העגלה על מנת לפרזל את הפרדות. בעת החניה ניגש אל הקיסר אדם עם איזו בעיה משפטית. אספסיאנוס מיד חשד בעגלון שלו כי יזם את החניה באותו מקום על מנת לאפשר לאותו בעל דין לגשת אל הקיסר, ולכן שאל אותו "כמה קיבלת בעבור הפרזול" והתעקש לקבל חלק מן התשלום.

    כאשר טיטוס בא אליו בטענה על שהטיל מס על איסוף השתן מהמשתנות, שלף הקיסר מטבע מן ההכנסה החדשה הראשונה, שם אותה מתחת לאפו של טיטוס ושאל אם יש לו בעיה עם הריח. כשנענה בשלילה אמר: " ודווקא זה יצא מהשתן!".

    יום אחד באה אליו משלחת נכבדה מאיזו עיר ובישרה לו כי הוחלט להקים לכבודו פסל ענקי בסכום גדול על חשבון הקופה הציבורית. בלא היסוס ציווה אספסיאנוס להקים את הפסל מיד, ופשט לעברם את כף ידו הריקה באומרו: "והנה לכם בסיס מוכן".

    חוש ההומור לא עזב את אספסיאנוס גם בעת פחד ואותות לסכנת מוות: בזמן שהופיעו אותות שונים מבשרי רעה נפתחו לפתע שערי המוזוליאום של אוגוסטוס, וכן הופיע בשמים כוכב שביט בעל זנב ארוך, אירועים שבישרו גם את מותם של הקיסרים קלאודיוס ונירון. על המקרה הראשון אמר הקיסר כי האות מכוון אל יוניה קאלוינה, שהייתה נצר לשושלת אוגוסטוס ושרדה את רדיפותיה של אגריפינה אמו של נירון. במקרה השני אמר כי כוכב השביט מכוון אל גורלו של וולגאיסוס, מלך הפרתים שהיה בעל שער ארוך, ואילו הוא עצמו קירח. כאשר נתקף בפעם הראשונה במחלה אמר: "אוי ואבוי, חוששני כי אני הופך לאל!".

  24. בשנת 79, בשעה ששימש בפעם התשיעית כקונסול, שהה אספסיאנוס בקמפאניה וסבל מהתקפי מחלה קלים. הוא שב מיד לרומא, ומשם יצא לעיר הסאבינית קוטיליה שהתפרסמה במעיינות המרפא שלה ולאחוזתו אשר בריאטי, המקום שבו נהג לבלות את הקיץ בכל שנה. כאן נמשכה מחלתו, ובנוסף על כך הוא הזיק לקיבתו כתוצאה משתייה מופרזת של מים קרים. למרות זאת המשיך אספסיאנוס לתפקד כקיסר כמו בכל שנותיו בשלטון עד אז, ואת המשלחות שבאו אליו קיבל כשהוא שוכב במיטתו.

    יום אחד נתקף בשלשול פתאומי שהחליש אותו עד כי כמעט ואיבד את הכרתו. אז אמר: " על הקיסר למות זקוף". בעודו מתאמץ לעמוד על רגליו מת אספסיאנוס בזרועות האנשים שתמכו בו. הדבר היה ביום 23 בחודש יוני שנת 79, חודש ושבעה ימים לאחר יום הולדתו השישים ותשע.

  25. הכול מסכימים כי אספסיאנוס בטח מאד בהורוסקופ שלו ושל בני ביתו. על אף כל מעשי הקשר שקשרו נגדו, הוא העז להצהיר בסנאט בביטחון מלא כי בניו ירשוהו אחריו, או שאיש לא ירש את כיסאו. מספרים כי חלם פעם חלום ובו ראה מאזניים ניצבים באמצע המסדרון של ארמונו שבגבעת הפלטין; כפות המאזניים היו שקולות. על אחת ניצבו קלאודיוס ונירון, ועל האחרת - הוא ובניו. החלום לא הטעה אותו, קלאודיוס ונירון שלטו יחד 27 שנים, וגם אספסיאנוס ובניו טיטוס ודומיטיאנוס שלטו 27 שנים.