טיטוס האלוהי

(טיטוס פלאביוס אספסיאנוס)

עמיש


הקדמה

קצת קשה לעין יהודית וישראלית לקרוא את הכותרת הקוראת לטיטוס "אלוהי" כאשר ההיסטוריה שלנו קוראת למחריב ירושלים ובית המקדש בשם "טיטוס הרשע". כאשר ראיתי לראשונה את השם הזה בכתובים נזכרתי מיד בפואמה הבלתי נשכחת של יל"ג "בין שיני אריות" בה הוא מתאר את טיטוס הקיסר יושב על הטריבונה בעוד שבויי יהודה נקרעים בידי חיות טרף. גורדון תרגם את מילותיו של סויטוניוס " amor ac deliciae generis humani" כ "שחוק לבני האדם", אני אוהב את גורדון אבל בחרתי במילים אחרות.

אין מנוס אלא להשלים עם העובדות, טיטוס נזכר בתולדות רומא כאחד מהקיסרים הטובים ודעתם של המנוצחים בעניין זה אינה קובעת ולא כלום. לא נותר לנו אלא לשמוח כי בהיות כל הדברים הללו היתה לנו היהודים תרבות כתובה מפותחת אשר מאפשרת לנו להכיר את הצד השני של המטבע. כפי שציינתי בפרק על אספסיאנוס, יש לחזור ולהזכר כי תדמית הקיסרים בעיני הרומאים אינה קשורה כלל לאופן בו נהגו כלפי הנכבשים. גם הנאורים ביניהם (כגון הפילוסוף מרקוס אורליוס) טבחו בנכבשים ללא כל תחושת אשם או צורך להסביר את עצמם, וכך גם טיטוס.

מן הסתם מצויים כאן קוראים אשר זוכרים את הביוגראפיה של אספסיאנוס אותה הבאתי לפני מספר שבועות, טיטוס היה בנו של אספסיאנוס ועלה לכס הקיסר עם מות אביו בשנת 79 לספירה ושלט זמן קצר עד מותו הפתאומי. יש הגורסים כי מותו בא לו מיד אלוהי ישראל ביד יתוש, כעונש על פשעיו בירושלים, יש הגורסים כי יד אחיו דומיטיאנוס היתה בדבר. האמת היא ככל הנראה כי הוא סתם סבל מחוסר מזל, חלה ומת, כמו רבים מבני אותה תקופה.

התרגום המובא כאן נעשה על ידי מן המקור הלטיני של סויטוניוס. גם כאן כללתי דברי הבהרה כחלק בלתי נפרד מהטקסט הקדום. מדובר בעיקר בהוספת תאריכים, ציון מקומות ועוד אי אלו דברים שנועדו להקל על הקורא המודרני שאינו בקיא בכל הטרמינולוגיה הרומית. (לדוגמה בפרק הראשון כתוב במקור: "הוא נולד שלשה ימים לפני ינואר בשנה הידועה כשנת רציחתו של גאיוס", בחרתי לכתוב ישירות את התאריך וגם להבהיר מי היה גאיוס, כפי שתוכלו לראות להלן.)
טיטוס
(Emerson Luiz de Faria © )

  1. טיטוס פלאביוס אספסיאנוס, משוש לבו של המין האנושי, היה בנו בכורו של הקיסר אספסיאנוס ואף נקרא על שמו (אחיו הצעיר דומיטיאנוס נקרא על שם אמם דומיטילה). הוא נולד ברומא ב-30 בדצמבר 40, כחודש לפני שנרצח הקיסר גאיוס קאליגולה. מקום הולדתו המדויק, חדר חשוך בבית עלוב ליד בניין הספטיזוניום המפורסם, נשמר לראווה ועד היום אפשר לבקר בו ולראותו.

    טיטוס היה אדם אהוב. הוא ניחן בכישרון, ביכולת ובמזל לרכוש את לבו של כל אדם ואדם, ובעיקר מעניין לראות כי הצליח לעשות זאת גם במצבים שקשה לעשות זאת, למשל בעת שישב על כס הקיסרות. לעומת זאת, בתקופה שבה עדיין לא שימש בשום תפקיד ציבורי, וגם בזמן שאביו אספסיאנוס כבר היה בשלטון, לא הצליח טיטוס להימנע מכך שישנאו אותו ויגדפו אותו בפומבי.

  2. את חינוכו קיבל טיטוס בחצר הקיסרית של קלאודיוס, יחד עם בריטניקוס בנו של הקיסר, ואתו גם למד את אותם דברים אצל אותם מורים. מסופר כי באותם ימים הביא נרקיסוס, מזכירו ועבדו המשוחרר של קלאודיוס, מומחה לקריאת פרצופים על מנת שיאבחן את בריטניקוס. אותו מומחה הודיע נחרצות כי בריטניקוס לעולם לא יעלה לשלטון ולעומת זאת אמר כי טיטוס (שנכח במקום) כן יזכה לשבת על הכס.

    טיטוס ובריטנקוס היו חברים קרובים עד כי ישבו יחד לסעוד את סעודותיהם. מספרים כי גם בארוחה שבה הורעל בריטניקוס על ידי נירון ישב טיטוס לצדו וזכה לטעום מכוס התרעלה שממנה שתה בריטניקוס. בעקבות זאת מצא בריטניקוס את מותו, וטיטוס חלה לזמן ארוך.

    טיטוס לא שכח את המאורעות הללו ואת חבר הילדות שלו. לאחר שנים הציב לזכרו של בריטניקוס פסל זהב בארמון, וכן צעד בעצמו בתהלוכה שבה הקדיש לו פסל שנהב של רוכב על סוס, פסל שנהוג לשאת בתהלוכות בקרקס עד עצם היום הזה.

  3. עוד בנעוריו הצטיין טיטוס בתכונות גופניות ונפשיות בולטות, והן הלכו והשתפרו במשך השנים. הופעתו, אשר שילבה סמכותיות עם נועם הליכות, הייתה יפה ומיוחדת, ולמרות שהיה נמוך קומה ובעל כרס קטנה ובולטת, היה לו כוח גופני מדהים. הוא ניחן בזיכרון מפליא וכישרון גדול בכל התחומים והמקצועות הנדרשים בעת שלום או בזמן מלחמה. הוא שלט היטב בכלי נשק וברכיבה על סוס; היה נואם רהוט ומיומן שאלתר בקלילות שירים ביוונית ובלטינית באופן ספונטני ובלא כל הכנה.

    הוא התמצא גם במוזיקה ובשירה, ונהג לשיר ולפרוט על נבל בכשרון ובנעימות; ממקורות רבים נודע לי כי הצטיין בקצרנות וכי נהג להשתעשע בתחרות עם פקידיו ומזכיריו. הייתה לו יכולת לחקות כל כתב יד שראה, ולא פעם אמר על עצמו כי היה יכול לעשות קריירה בתור גדול הזייפנים.

  4. את תפקיד הטריבון הצבאי מילא טיטוס בגרמניה ובבריטניה בין השנים 63 עד 65, האנדרטות והפסלים הרבים שהוקדשו לו בשתי הפרובינקיות הללו והכתובות החקוקות עליהם מעידים על השם הטוב שיצא לו כמפקד חרוץ, צנוע ונקי כפיים.

    עם שחרורו מן הצבא נכנס טיטוס לפעילות משפטית בפורום של רומא, וכרבים מבני האצולה לא עשה זאת מסיבות כספיות אלא על מנת לזכות בפרסום ובמוניטין. במקביל נשא לאישה את ארקינה טרטולה, שאביה היה אמנם רק ממעמד הפרשים, אך פיקד על המשמר הפריטוריאני בימי הקיסר קליגולה. לאחר מותה של טרטולה לקח לו במקומה אישה ממוצא מיוחס - מרקיה פורנילה, אך גירש אותה לאחר שילדה לו בת.

    הוא נבחר לקויסטורה, ולאחר שסיים את תפקידו כקויסטור קיבל, בשנת 67, תפקיד של מפקד לגיון בצבאות אביו אספסיאנוס, שנשלח על ידי הקיסר נירון להשקיט את המרד ביהודה. כמפקד לגיון כבש שתי ערים מבוצרות מאוד - את גמלא ואת טרכיה. באחד מן הקרבות האלה נהרג סוסו של טיטוס, והוא קפץ ועלה על גב סוס אחר שרוכבו נפל לצדו במהלך הקרב.

  5. בשנת 68 הופל נירון מן השלטון ונאלץ להתאבד, ובמקומו בחר הסנאט את הקיסר סרויוס סולפיקיוס גאלבה. לשמע החדשות שלח אספסיאנוס את טיטוס מיהודה לרומא כדי לברך את הקיסר החדש. בביקור זה ברומא משך טיטוס את תשומת לבם של האנשים, הם סברו כי הקיסר גאלבה חשוך הבנים הזמין אותו אליו על מנת לאמץ אותו כבן וכקיסר לעתיד.

    כאשר הבחין טיטוס כי המצב ברומא מסתבך וכי המהומות שבאו לאחר נפילתו של נירון מתחדשות בכל איטליה, מיהר לשוב על עקבותיו ליהודה. בדרכו עצר אצל האוראקל של וונוס בפאפוס אשר בקפריסין והתייעץ בעניין המשך ההפלגה בים. התשובה שקיבל עודדה אותו להמשיך בדרכו, ובנוסף על כך גם עוררה בלבו תקווה בעניין הסיכוי שלו לעלות לשלטון בעתיד. כעבור זמן קצר אכן התממשה תקוותו: אביו אספסיאנוס הוכרז לקיסר על ידי הצבאות במזרח ויצא בדרכו לאיטליה; טיטוס נשאר ביהודה לשם דיכוי המרד והשלמת הכיבוש.

    טיטוס לכד את ירושלים בשנת 70, ביום הולדתה של בתו. בזמן המצור האחרון על העיר הוא הוכיח את יכולתו כלוחם והצליח להרוג שנים עשר ממגני החומות בשנים עשר חצים שירה מקשתו. שמחת צבאותיו והערצתם אליו לא ידעה גבול, עד כי בברכת ההצדעה שלהם כינו אותו בתואר אימפראטור, תואר שהיה שמור לקיסר בלבד. כאשר רצה טיטוס לאחר מכן לצאת מיהודה בדרכו לרומא, עיכבו אותו חייליו בתחנונים ואיומים שלא יעזוב, או כי למצער ייקח את כולם אתו להמשך דרכו.

    אירועים אלו עוררו ברומא את החשד כי טיטוס זומם למרוד באביו הקיסר ולהמליך את עצמו על מזרח האימפריה. חשדות אלו אף התגברו לנוכח העובדה כי בדרכו לאלכסנדריה סר טיטוס לממפיס והשתתף בטקס הקדשת שור האפיס, ועל ראשו עטרת מלכים בנוסח המזרח. האמת היא שכללי הפולחן העתיק של הדת המקומית הזו דרשו כי יהיה עטור בכתר כזה בזמן הטקס, אך היו לא מעט לשונות רעות אשר נתנו לדבר פירוש מוטעה. לפיכך מיהר טיטוס לצאת לרומא להוכיח את נאמנותו. הוא הפליג בספינת משא לרגיום, ומשם המשיך עד לנמל פוטיאולי הסמוך לנאפולי. מפוטיאולי דהר לרומא במהירות רבה, כמי שרוצה להוכיח כי כל השמועות בנוגע אליו היו משוללות יסוד. הקיסר אספסיאנוס כלל לא ציפה לבואו, וטיטוס הפתיע אותו בכניסתו, כשקרא בקול: "הגעתי אבא, הגעתי"!
    שער טיטוס ברומא
    (צילום patbell3451 © )

  6. מיום שחזר לרומא ועד הכתרתו כעבור שמונה שנים לא חדל להיות שותפו המלא של אביו וזרוע המגן לשלטון אספסיאנוס. יחד חגגו את מצעד הניצחון על המרד ביהודה, המצעד שבו הובלו כלי המקדש מירושלים, ובשנת 73 כיהן עם אביו כקנסור. עם אביו החזיק גם בסמכויות הטריבוניות ובשבעה קונסולטים בשנים 70, 72, 74-77 ו-79, השנה שבה ירש את אביו.

    טיטוס נטל עליו את הטיפול ברוב המטלות של הקיסר: הכתיב איגרות, חיבר פקודות, ואף קרא את נאומי אספסיאנוס בפני הסנאט במקום הקויסטור שהיה עושה זאת בדרך כלל. מאז הכתרתו של קלאודיוס בשנת 41 היווה המשמר הפריטוריאני גורם מרכזי ביציבות שלטונם של הקיסרים. וכך, על אף שעד אותו יום הייתה משרת מפקד המשמר מוחזקת בידי אדם ממעמד הפרשים ולא ממעמד הסנאטורים, לקח טיטוס לעצמו את הפיקוד על הפריטוריאנים.

    הוא זכור בכך, כי בתפקידו כמפקד הפריטוריאנים נהג במידה מסוימת של עריצות וגסות - כל אדם אשר חשד בו כי הוא מסוכן לשלטון חוסל באופן מידי, לאחר שטיטוס עצמו שלח בחשאי את אנשיו לתאטראות ולמחנות הצבא על מנת שידרשו, כביכול בשם כל הציבור, את הענשתו של אותו אדם. בין קרבנותיו היה הקונסול לשעבר אאולוס קאיקינה. טיטוס חיסל אותו בשנת 79, בתקופה האחרונה לשלטון אביו וזמן קצר לפני שהוכתר בעצמו. יש לציין כי במקרה זה הייתה לו לטיטוס סיבה דחופה לפעול כך, ומעשה שהיה כך היה :

    לידי טיטוס הגיע כתב יד של נאום ממריד שקאיקינה התכוון לשאת בכינוס צבאי. הוא הזמין את קאיקינה לארוחה, ובתום הסעודה, ברגע שהוא עצמו יצא מן האולם, ציווה לדקור את האורח החשוד. במעשים מעין אלה אמנם הבטיח טיטוס את עתידו כיורש, אלא שבמקביל עורר כלפיו שנאה עזה, עד כי קשה למצוא קיסר שהגיע אל השלטון עם מוניטין כל כך מפוקפקים ועם מידה כה רבה של אי שביעות רצון כללית.

  7. בנוסף על כך שהיה אכזר, נחשב טיטוס גם כהולל וחובב תענוגות, בעיקר משום שנהג לבלות במסיבות עד לשעות הלילה המאוחרות במחיצת הבזבזנים ביותר מבין חבריו. לא פחות מן החשש להיותו הולל, הוא גם נחשב לתאוותן פרוץ מבחינה מוסרית, וזאת בשל המספר הגדול של נואפים וסריסים שהקיפו אותו.

    סיבה נוספת למוניטין המפוקפקים שיצאו לו בנושאי מוסר הייתה אהבתו העזה למלכה היהודיה ברניקי, בתו של אגריפס הראשון מלך יהודה האחרון. ברניקי התגוררה עם טיטוס בארמונו החל משנת 75, והיו אף שמועות כי הבטיח לשאת אותה לאישה.

    אם לא די בכל זאת, הרי שהיה ידוע גם כחמדן ותאב בצע, וזאת משום שנהג לסחור בפסקי הדין ובהחלטות שקיבל אביו הקיסר, ונהג לקבל שוחד על מנת להשפיע על החלטות אלו. אם לסכם את העניין, הדעות על טיטוס היו כה רעות עד כי נחשב ל"נירון מספר שתיים", והיו אף שכינוהו בגלוי בשם זה בראש חוצות.

    ואולם השם הרע שיצא לטיטוס היה בסופו של דבר רק לטובתו, מאחר שמיום עלייתו לשלטון בחודש יוני של שנת 79 לא נמצא כל פגם בהתנהגותו אלא ההפך הגמור - הוא הוכיח רק תכונות טובות ונשגבות.

    מנהגי ההוללות שאפיינו אותו נעלמו והמסיבות שערך היו נעימות ולא בזבזניות. במקום הטיפוסים המפוקפקים שהקיפו אותו בעבר בחר כחבריו הקרובים אנשים אשר גם הקיסרים שבאו אחריו ניצלו את שירותיהם כי מצאו אותם מועילים למדינה ולשלטון. לאחר ארבע שנות מגורים בארמון, ועל אף אהבתם, סולקה ברניקי אחר כבוד מרומא; לא זו בלבד שטיטוס ניתק את קשרי הידידות עם כל חביביו הבוהמיינים, אלא שגם סירב לפגוש בהם ואף חדל מלצפות בהופעותיהם, על אף שהיו רקדנים מוכשרים מאוד ובנו להם קריירות מרשימות על הבמה.

    הקיסר טיטוס מעולם לא פגע ברכוש פרטי של שום אזרח, לא גזל מעולם דבר מזולתו, ואם היה אי פעם אדם שכיבד את רכוש זולתו - היה זה טיטוס. כקיסר הוא סירב לקבל את המתנות הרגילות שקיסר היה רשאי לקבל מאנשים, ועם העובדה שהיה נקי כפיים - הוא היה לא פחות נדיב מכל השליטים שקדמו לו.
    הקולוסאום
    (מתוך Jenny Hendler © )

    בשנת 80 חנך את הקולוסאום שבנה אביו, וגם סיים במהירות את בנייתם של בתי מרחץ בקרבת מקום (באתר שבו עמד בית הזהב של הקיסר נירון). אהבתו הגדולה של טיטוס להופעות ותחרויות גלדיאטורים הביאה אותו לערוך משחקים מפוארים. בתחילה - באגם המלאכותי הישן שנחפר בימי אוגוסטוס - ובהם הוצג קרב ימי, ולאחר שרוקנו המים מהאגם נערכו שם קרבות גלדיאטורים. המשחקים הללו היו כה גדולים עד כי ביום אחד של קרבות הובאו למקום חמשת אלפים חיות טרף מכל הסוגים והמינים.

  8. מטבעו היה טיטוס נוח לבריות, ועל כך נמצאו כמה וכמה עדויות. הוא אישר למשל בצו אחד ויחיד את כל זכויות היתר שהוענקו לאנשים על ידי כל קודמיו, וזאת בניגוד לתקנה של הקיסר טיבריוס אשר קבעה כי כל זכויות היתר והחסדים שהוענקו לאנשים על ידי קיסר קודם אינם מחייבים את הקיסר שבא אחריו, וכי כל זכות כזו דורשת אשרור. טיטוס אישר הכול בהינף קולמוס ולא רצה כי אנשים יעלו אליו לרגל על מנת לבקש את חידוש זכויותיהם.

    בכל הנוגע לאנשים אחרים אשר באו לפניו עם בקשות הקפיד טיטוס שלא יצא אדם מריאיון עם הקיסר בתחושה שלילית ובלא תקווה מסוימת כי בקשתו תיענה בחיוב. כאשר העירו לו סוכני המשק הקיסרי שהוא מפזר הבטחות בלא כיסוי ענה להם: "לא יעלה על הדעת כי אדם שהיה בראיון אצל הקיסר יצא ממנו עצוב ובלא תקווה". דוגמה נוספת ליחסו הטוב והמיטיב היה מקרה שבו ישב לארוחה ונזכר כי באותו היום לא העניק שום חסד לשום אדם, ואז טבע אמרה הראויה להיזכר לדורות: "חברים", אמר, "הפסדתי יום בחיים".

    מעל לכול דאג טיטוס שלא להחמיץ שום הזדמנות להפגין אדיבות ונדיבות כלפי כל חלקי הציבור. במקרה אחד כאשר הוכרז על משחקי גלדיאטורים הודיע במפורש כי יערוך וינהל אותם על פי טעמם של הצופים ולא על פי טעמו האישי. וכך אכן עשה. לא זו בלבד שהסכים לתת לכל אחד ואחד את אשר ביקש, אלא שגם עודד את הצופים לבקש כל מה שיעלה בדעתם.

    יתר על כן: טיטוס, שהיה ידוע בחיבתו לגלדיאטורים הטראקיים החמושים במגן עגול קטן וחרב מעוקלת, התגרה לעתים קרובות והקניט את הצופים בתנועות ובדיבורים במקרים שבהם ניצח גלדיאטור טראקי יריב שהיה חביב על הקהל. עם זאת, תמיד הקפיד לשמור על כבודו כקיסר ועל מידת הצדק הנדרשת ממנהל המשחקים. בשל רצונו לשמור על כל הגינונים שיכולים לתרום לפופולאריות שלו, התרחץ לא פעם עם פשוטי העם הרומאי במרחצאות שבנה.

    בימי שלטונו של טיטוס נפלו על העם הרומאי כמה אסונות כבדים, ובהם הוכיח לא רק את היותו שליט דואג ומסור לעמו, אלא גם אהבה אבהית יוצאת דופן:

    בשנת 79 התפרץ הר הווזוב שבקמפאניה וקבר תחתיו את הערים פומפיי, הרקולאניום וסטאביה; ברומא השתוללה שרפה במשך שלושה ימים ושלושה לילות, ובה נשרף גם מקדש יופיטר; ובנוסף לכל בשנת 80 פרצה מגפה איומה וקשה אשר ככל הנראה לא הייתה כמוה מעולם בשום מקום. בכל המקרים הללו הראה הקיסר את דאגתו הרבה, בין אם בפרסום איגרות תנחומים, ובין אם בהגשת עזרה וסיוע ככל שהצליח לגייס.

    כממונים על עבודות השיקום בקמפאניה בחר בהגרלה סנטורים בכירים שכיהנו בעבר בתפקיד קונסול; נכסיהם של הנספים באסון אשר לא הותירו אחריהם יורשים הוקדשו לעזרת הערים שנפגעו; בזמן השרפה ברומא הודיע כי כל הנזקים שנגרמו יחולו עליו בלבד ויתוקנו על חשבונו. לצורך תיקון המקדשים והמבנים הציבוריים הוא נתן את כל הקישוטים ודברי הערך שבארמונותיו ובתיו הפרטיים, ועל מנת להבטיח ביצוע מהיר הוא הפקיד על העבודות מספר גדול של אנשים ממעמד הפרשים; בזמן המגפה הפך טיטוס שמים וארץ על מנת לסייע לנפגעים, בין אם על ידי הקרבת קרבנות לאלים, ובין אם באספקת תרופות.

    בין שאר הצרות של אותה תקופה בלטה בעיית המלשינים ושולחיהם, אשר פעלו על סמך רשות שניתנה לדברים מעין אלו זמן רב לפני כן. בפקודת הקיסר נגררו אנשים אלו לפורום, הולקו בשבטים וברצועות, לאחר מכן הוצגו לראווה בקולוסיאום, ולבסוף נמכרו מקצתם לעבדים, ואחרים הוגלו לאיים שבהם היו תנאי החיים קשים ביותר.

    על מנת למנוע הלשנות ורדיפות בעתיד, קבע טיטוס כי אסור לחזור ולתבוע אדם שזוכה בתביעה כלשהי על פי חוק אחד באמצעות חוקים שונים נוספים. כמו כן קבע הקיסר כי הזכות לתקוף צוואתו של אדם לאחר מותו תהיה מוגבלת בזמן, ולאחר מכן לא יהיה אפשר לערער עליה.

  9. טיטוס קבל עליו את תפקיד הפונטיפקס מקסימוס - ראש הדת הרומית - והצהיר כי לקח עליו את הכהונה, האוסרת על נושאה להרוג אדם או לטמא את עצמו בדם מתים, על מנת לשמור על ניקיון כפיו. ואכן, הוא עמד בהתחייבותו ומאותו יום ואילך לא הומת בפקודתו או בידיעתו של טיטוס אף לא אדם אחד, וזאת על אף שלא חסרו לו סיבות להעניש אנשים בעונש מוות גם לאחר שהפך לכוהן גדול. זכורה אמרתו מאותם ימים כשהצהיר כי מוטב לו להיהרג בעצמו מאשר להרוג אחרים.

    ידוע מקרה שבו שני בנים למשפחות פטריקיות אצילות נאשמו והורשעו בכך ששאפו לסלקו מהשלטון. על אף הרשעתם, טיטוס לא נגע בהם לרעה אלא הסתפק בכך שהזהיר אותם לחדול ממעשיהם והסביר כי השלטון הוא מידי שמים ולא מידי אדם. הוא אף הבטיח להם שיתן להם בעצמו כל דבר אחר שהם רוצים מלבד השלטון. ליחסו זה אל המורשעים הוסיף מחווה אישית בכך ששלח באופן מידי שליחים אל אמו המבוהלת של אחד מהשניים אשר גרה רחוק מרומא על מנת להרגיע אותה ולהודיע לה כי שלום לבנה.

    ואם לא די בכל אלה, הרי שהזמין אותם לארוחה ידידותית ולמחרת היום, ובאופן מחושב, הושיב אותם לידו בתא הקיסרי בזמן תחרות הגלדיאטורים שניהל. על פי הנוהג, היה מנהל המשחקים מקבל לידיו לבדיקה את כלי הנשק של הגלדיאטורים על מנת לוודא כי הם חדים וקטלניים וכי אין רמאות בתחרות. כאות לביטחונו לאחר הפעולות שנקט בעניינם, הגיש להם טיטוס במו ידיו את כלי הנשק שמסרו לו על מנת שהם יבצעו במקומו את הבדיקה המסורתית. אומרים כי טיטוס גם בדק את ההורוסקופ שלהם, וכשראה את המזלות התנבא כי לשניהם צפויה בעתיד סכנה אך לא מידיו שלו אלא מידי אדם אחר. ואמנם, לימים התבררה נבואתו כנכונה.
    הקולוסאום מראה פנימי.
    ניתן לראות את המחילות בהן הוחזקו החיות והגלדיאטורים
    (צילום ע"י robinkflowers © )

    מיום שעלה לשלטון לא חדל דומיטיאנוס אחיו לחתור תחתיו ולטעון כי הוא זה שהיה צריך לרשת את אביהם, ולמרות זאת, טיטוס לא נגע בו לרעה. דומיטיאנוס הסית בגלוי את הצבא נגד הקיסר, ולאחר שנחשפו המעשים הללו חשב לברוח, ואולם גם אז לא היה טיטוס מסוגל נפשית לפגוע בו, להרוג אותו או להגלותו, ואף לא לפגוע במעמדו. ההפך הוא הנכון, הוא המשיך להתייחס אל דומיטיאנוס כאל שותף ויורש, בדיוק כשם שנהג מן היום הראשון שבו עלה לשלטון. לעתים קרובות הוא דיבר עם דומיטיאנוס בארבע עיניים והתחנן בפניו בדמעות כי ישיב לו אהבה כנגד אהבה.

  10. טיטוס מת בפתאומיות ובטרם עת. מותו היה אבדן ואסון למין האנושי יותר מכפי שהיה זה אסונו הפרטי. במהלך המשחקים האחרונים שניהל הופיעו שני סימנים מבשרי רעות, ובתום המשחקים בכה טיטוס בכי תמרורים בפני כל הקהל, ולאחר מכן נעל את המשחקים ויצא בדרכו למחוז סאביניום כשעננת דיכאון תלויה מעליו. הסימן הראשון הופיע בעת שטיטוס עמד להעלות קרבן על המזבח, והקרבן ברח מידו. המקרה השני היה פילוח פתאומי של השמים הבהירים בקול רעם גדול.

    בדרכו למחוז סאביניום, בדיוק כשהגיע לחנייה הראשונה, קיבל הקיסר התקף של חום. מספרים כי כאשר נשאו אותו מהמקום באפיריון הפשיל את הוילונות, הרים עיניו לשמים וקונן במרירות על כך שחייו נלקחים ממנו בלא צדק. באותה שעה אמר כי פרט למעשה אחד שלו מעולם בחייו לא עשה דבר שהוא מתחרט עליו. טיטוס לא אמר מה היה אותו מעשה, וקשה מאד לשער למה הייתה כוונתו. יש הסבורים כי רמז לכך ששכב עם אשת אחיו דומיטיאנוס, ואולם דומיטיה עצמה הכחישה את העניין ונשבעה בתוקף כי לא היו דברים מעולם. מאחר שדומיטיה זו נהגה תמיד להתפאר בכל הרפתקאותיה המיניות ואילו היו הדברים נכונים היא הייתה בלא ספק מתפארת בכך שנאפה גם עם הקיסר, אפשר להסיק כי ככל הנראה לא זה היה הדבר שעליו התחרט טיטוס.

  11. טיטוס שלט שנתיים וחודשיים ועשרים יום, ומת ב-13 בספטמבר בשנת 81, בטרם מלאו לו 42. מקום מותו היה באחוזת המשפחה שבקוטילה ליד ריאטה, באותו בית שבו מת אביו אספסיאנוס. כשנודע דבר מותו נפל אבל על הציבור, וכל העם ביכה אותו באותה מידה שבה היו מתאבלים על מותו של קרוב משפחה. הסנאט התאסף בבניין הקוריה כשהשערים עוד היו סגורים, עוד בטרם יצאה הודעה רשמית על כינוסו. מיד עם פתיחת השערים חלק הסנאט לטיטוס המת שבחים ותודות במידה שלא קיבל מעולם בחייו ובפניו. לאחר עלות דומיטיאנוס אחיו לכס הקיסר הוכרז טיטוס כאל.