משקפת שדה

טור שבועי

יורם המזרחי

"הכלב יגן עליך במחיר חייו - האדם יטביע אותך - להציל עצמו" (תרגום משל מלשון אומת האוג'יבוואה)

לפני שנים רבות, בהיותי עובד הטלוויזיה הגרמנית, התידדתי עם אלי אביבי "נשיא מדינת אכזיב". בהמשך הפקתי/ביימתי סרט קצר על האיש, כולל טקס נישואים "שקידש הנשיא במדינתו העצמאית" לסרט נלווה שיר באנגלית "מעולם לא הבטחתי לך גן שושנים" I never promised you a rose garden . המשפט המוביל נחקק בזכרוני ומאז היה דרך תגובה לבעיות שונות ומשונות הצצות בדרכי-החיים.

בימים אלה, על רקע שפל מסויים, הקשור למישהו במשפחה הרחבה, ביקרתי בבית- החולים קרוב שהוא נושא הצרה. האיש איבד רגל "שהוקרבה" על מזבח הסוכרת והנמק וכשמישהו העיר "שזה מאד לא פייר!" השיב הקיטע הטרי "מעולם לא הבטיחו לי גן שושנים"... בדרכי הביתה, כשמקלט- הרדיו המותקן בג'יפ הירוק שלי משמיע מוסיקה אירית (לה אני מקשיב כהרגלי בקודש) הרהרתי בגני- השושנים שהזדמנו במרוצת השנים, כהבטחות למשהו טוב, מופלא או יציב. חלומות שנתנו כח, העניקו מרץ ובעיקר סימלו תקווה. פעמים הרבה ביקרתי בגני- שושנים, שלא היו אלא מקסם שווא, מגדלים פורחים באויר, או כמו שהאמריקאים נוהגים לאמר "עוגה בשחקים"

פעם אחת, בעידן אהבה גדולה מהחיים, ישבתי עם מישהי מופלאה, על מדרגות אבן בגן-השושנים הירושלמי. הלילה זרוע כוכבים ולב הנער, או נפשו - לא ידעו מרגוע. לימים כשהדרך התפצלה והלילה ההוא חזר בחלום, אמרתי בלא קול "מעולם לא הובטח לי גן שושנים"... זו דרכי. השיטה בה אני חותם כשלון, "עובר לסדר היום" או מונה אבידות וממשיך הלאה, חרף המשקעים שהצטברו בפינות המוח. כך אעשה כל עוד נשמתי באפי, ככלות הכל... מעולם לא הובטח לי גן כל שהוא. שיהיה.


אחד ממכרי, תושב הגליל- העליון שיגר בדוא"ל תאור מצוקת מתנדבי צד"ל, שבחרו מקלט בישראל וסופם אצל שוקת שבורה. בין השאר סיפר שאחד "מבכירי צד"ל" נובר בפחי אשפה שם הוא מלקט מזון ועוד דיווח שיהודים טובים, שכנראה שכחו קרבנם הממושך של תושבי דרום-לבנון, מנעו הקמת כנסיה ארעית, שרחמנא ליצלן שוכנה בדירה מדירות קרית-שמונה. המכתב ומה שהקיף הרגיזו חרף העובדה שכמי שנושא על כתפיו לפחות חלק מחטא הקמת צד"ל, ברור "שמעולם לא הבטחנו גן שושנים" ההיפך הוא הנכון. בתקופה בה שרתתי בפיקוד הצפון ואחר כך כמפקד א.ד.ל (איזור דרום לבנון -אבי צ. ד. ל) טרחתי להבהיר, כמעט בכל הזדמנות, שהלבנונים הדרומיים הם אדוני גורלם ומטעם זה עשיתי כל שלאל ידי להצניע קשר פיקודי ישיר בינם לבינינו.

הדברים "עלו בריאות" מכוון שבצ. ה. ל "התאבון בא עם האוכל" ואט אט הפך איזור דרום- לבנון גולם הקם על יוצרו. גבולות הטשטשו, עצמאותם המבצעית של מפקדי הדרום נשחקה והאיזור שמהר- דב עד הים- התיכון היה נחלת צ.ה.ל, ללא מגבלות, כשבמצב "הפוך על הפוך" הפכו הלבנונים להיות עלה התאנה הישראלי. בשלהי 1980 התפטרתי מתפקידי ועזבתי לארץ חדשה, קשרי עם "דור הלבנונים הראשונים" נותרו וכך עקבתי, בחירוק שן אחר התפתחויות שונות, שמאוחר יותר, כשלא נותר מה להציל, זכו לתפארת- גוזמאית בכרך המוזר "הספר השחור" שבכתיבתו השתתפו גם כאלה שהזילו דמעות -תנין, בעוד שמתחילה ידעו לאן הם מובילים את הדרום הנוצרי-שיעי-דרוזי.

עוד נזכרתי שבפרוץ מלחמת של"ג "היה לי דיבור" עם שר-הביטחון שרון. טסתי ארצה ומיהרתי להסתלק כשהבנתי "לאן מושכים". לקראת סוף שנות ה-80, אחרי שרות בקהיר, ביקרתי במוצב "עצמאי" של צ.ד.ל, לא רחוק מקבוץ מנרה. נדהמתי לפגוש ברחן מקצועי ונבל לבנוני ידוע מהעבר שבחסדי צ.ה.ל הוכרז "מפקד חטיבה" או משהוא דומה.

לפני כחמש שנים בקרית-שמונה, נערכה לרגל ביקור חברים, מסיבת הפתעה שזימן חברי מנחם הורביץ. מפקדים דרום-לבנונים "מהעידן שלי" באו להפגש, להתרגש להחליף חוויות ובעיקר לשאול "מה יהיה?" ד"ר אל"מ מיל. ראובן ארליך, ממשרד- הביטחון הבהיר "שהסיפור עומד להגמר" ולא חילק אשליות ואילו אני הפצרתי בלבנונים, חברי לנשק מהעבר ובהם אחד סליימן סעיד, לו אני חייב את חיי -לעשות למען עצמם להתפייס עם ממשלתם או לעזוב לארצות- הים ועוד דרשתי שיתבעו מישראל התחיובויות בכתב בכל הקשור לעתידם. עזבתי אפוף הרגשה כבדה של כשלון, חוסר אונים לסייע ותזכורת עצמית...

"לא הבטחתי להם גן שושנים" אך איך אפשר להתעלם מסיפור, כה משפיל על מי שלחם מלחמתה של ישראל והיום נובר באשפתה. נכון, לא הבטחתי דבר מלבד לסייע ללבנונים לעזור לעצמם... ובכל זאת... לא קל להרדם.

עוד מעניני לבנון כפי שהם עולים בתקשורת. בולט בעיני איזור הררי קרוב לכביש הר-דב וגדר- המערכת לייד כפר שבאעה, המופיע בכמה מפות "כמזר'עת (חוות) שבאעה". מאז נסיגת צ.ה.ל מהדרום "החווה" היא סלע מחלוקת, בבחינת "אדמה לבנונית כבושה" הנותנת לחיזבאללה ולממשלת לבנון עילה להמשיך "מאבק שחרור" ולהזין מכונת תעמולה חיזבאלאית-סורית-אירנית-לבנונית...

קולונל גדעון מאירי יורם על טנק בחוות שבאעה

האיזור מוכר לי ככף ידי. כל עוד החזקתי משרד באוניברסיטה למשל, היה שם צילום גדול וצבעוני של "ג'עפר" (יורם) בחברת רועי- צאן הררייים, מבריחים ואחרים מתושבי הכפרים שבמורד הצפוני של כתף החרמון והר-דב. באותה תקופה של חשאיות וללא מאמץ מיוחד הצלחנו לצרף את כפר- שובא למסגרת הגזרה המזרחית של א.ד.ל, בחזקת "מאחז הררי מזרחי" ששלט על בסיסי המחבלים ברשייא- אל- פוחאר, מזרח אל-חיאם ועוד. ההישג המעשי, מעשה ידי שניים מקציני : סא"ל מיל. דני שניר ורס"נ מיל. אבי גלצר. הכניסה "הרשמית" לשובא הוכנה בקפידה ותואמה במפגשים ליליים-חשאיים, כל זה עד לבחירת העתוי הנכון שסוכם עם... המקומי אבו ע'אסם הנודע, סוכן של כל הצדדים, שרדן הררי מיוחד במינו שהיה איש הקשר של סגן נאבסו עאזת, ג. כ מפיקודי...

ביום המיועד "להחזרת דגל לבנון לג'בל רוס" עלתה להר שיירה שנעה משטח ישראל וכללה זחל"מ, נגמ"ש "זלדה" טנק AMX13 של צבא לבנון וכמה גי'יפים אפורים ובראש גי'פ הלנדרובר הירוק של רס"נ חדאד (בשיירה גם ווגוניר מפואר "שהוחרם" מהאו"ם במוצב מרכבא ו... פיאט ירוקה רכב ישראלי שכור שהוצמד לשרותי מתוקף חיי הכפולים כ... כתב הטלוויזיה בצפון... ). אל"מ מיל. גדעון מאירי, שהיה מפקד זמני של א.ד.ל נלווה אלי וכך נסענו מהשער בגדר- הגבול עד מסגד שובא, שם המתינו נכבדי הכפר. הפגנת הכח עשתה את שלה ובתוך זמן קצר מיקמתי בכפר מפקדה גזרתית ת"פ נאבסו.

בין לבין נערך נסיון "לאמץ" את שבעאה שהיא למעשה עיירה. ללא קושי מיוחד "ובעידוד" הפגזה סמלית של גבעה קרחת וסמוכה לכפר הסכימו הנכבדים "לא להעליב את רס"נ חדאד המנוח" והגיעו למפגש- גדר שנערך ב "מזרע'ת שבעאה". במקום הסדרנו עניני מרעה ועיבוד מטעי דובדבנים, הבטחנו שמוצבי צ.ה.ל לא ירו על חקלאים שיתקרבו כמעט עד הגדר, הקמנו מערכת תקשורת בעל פה קריאות ופתקים וקבלנו הבטחה מפורשת שהכפר "ישאר נדי'ף-נקי ממחבלים" באותה תקופה ביקש השיח' בשיר ג'מייל מי שהיה מפקד "הכוחות הלבנונים" בביירות, אח"כ נשיא ובסופו פגר מעוך תחת הריסות משרדו, לשלוח לישראל כמה עשרות "עושי בעיות" מיחידת פאלנגות שנקראה SKS (מצרפתית: מחלקת הביטחון של הכת'אב/הפאלנגות) בראש היחידה עמד לא אחר מאשר סמיר ג'עג'ע, שהגיע למטולה הועבר עם אנשיו לכביש הדרום הלבנוני ואחרי שהבין שלא יוכל להשתלט על מארג-עיון ובנותיה חזר לביירות, מינוס אנשיו.

שמעם מטיל האימה של SKS לא הרשים הרבה בגזרה- המזרחית (שאז היתה מובלעת) ואחרי שהלוחמים מביירות לא הוכיחו עצמם בתפקידי סיור או תפיסת מוצבים, הם שימשו מעין עתודה רכובת נגמ"שי שלל רוסיים BTR152. כך קרה שכמה פעמים עלו למזרע'ה, סיירו בשטח ההרי בין שובא לשבעא'ה והתגלו...כמבריחי סיגריות ועארק, טיפוסים שליליים, שפעם אחר פעם סרבו להשתתף במבצעים "מסוכנים" למשל כיבוש תל-ש'רייפה במהלך "מבצע-קואופרטיב" (שהיה מבצע יום בו התקבל לראשונה סיוע גלוי של צ.ה.ל בעיקר ארטילריה) או שנמלטו כל עוד נפשם בם מיחידת צ'עיאקה שאחרי כיבוש מארון א ראס ביצעו התקפת נגד מוצלחת ועקרו כח נוצרי שהפקיר בשטח לא רק גוויות אלא גם שני זחל"מים, טנק שרמן וגי'פ..

יורם עם אנשי ה- SKS ליד חוות שבאעה אנשי ה- SKS ליד חוות שבאעה

הבעיה הקשורה להר דב היתה שה - SKS שאפו לפרוץ גדר- הגבול, לפשוט על שבעאה ולמנות אחד מאנשיהם "מפקד כפר" מספר פעמים הוזעקתי להר "להרגיע" אנשי SKS שאיימו לעלות על הכפר בניגוד להוראות מפורשות של פיקוד הצפון. פעם מנעתי עימות חמוש בין "הנועזים" הביירותים לכח טנקי שרמן של רס"נ, חדאד. אחדים מאנשי SKS נשלחו "לצינון" בכלא מגידו, שם המתינו למועד הפלגת נחתת שתחזירם לג'וניה, כל זה בניגוד לרצון השיח' באשיר...

הצרות הסיימו בבת אחת, כאשר נפתח "מבצע ליטאני" והמובלעות חוברו מהר- דב עד הים-התיכון. בשלב הערכות האו"ם במסגרת הסכם יונפ"ל, עזבו אנשי SKS עמדות ליד כאכבא וחשו לאיזור א'טייבה, שם איימו "שיפרצו דרך לביירות מפני שהפאלנגות לא עוצרים במקום שם נעצרה ישראל" הבעיה נפתרה בקלות כאשר הוריתי להסיר מחסומים, שאלתי מפקדם של ה SKS צרפתי בשם פייר, אם יש להם די כריכים וממתקים לדרך ואמרתי "הכביש פתוח לכו לביירות ובדרך מסרו ד"ש למחבלים בנאבטייה"... יומיים אחר כך עצרנו את החבורה שאימה להרוג אנשי או"ם, פרקנו נשק ובליווי משטרה צבאית עלו הרברבנים-פחדנים-רצחניים על נחתת ומנמל בת-גלים הפליגו חזרה לביירות, שם עלה סמיר גע'גע לגדולה והשאר... בדברי ימי לבנון...


אני מניח שמצב דומה נוצר בעירק. גם שם עומד הגולם לקום על יוצרו... צבא האימפריה הקים צבא עלה תאנה, הקטל נמשך ואתו האשליות שעירק לא תופקר לגורלה. אינשאללה!... בינתיים עלו הבגדדים למקום ראשון בסולם מכוניות התופת ושאר זוועות נפיצות, אם לא יתרחש "פיגוע זוועות" שיזעזע את ארץ פסל-החירות או בירה מערבית, הרי שימשיכו לפי שעה להחזיק באליפות, מה עוד "שהחומה של שרון" מצליחה לצמצם מספר והיקף פיגועים.

מכאן עקבתי למשל אחר יצירת "שרשרת אנושית" שפה ושם נשקה לחומה הטריה. הדיווחים מסרו על בין 80 ל 100 אלף מחזיקי- ידיים, הכל לפי טיב "האכסניה המדווחת". צילומים מהשטח (מתוך הייד פארק) מראים מסמך מרשים בהחלט. מספר לא קטן של מתנגדי נסיגה.

עיון בצילומים (מתוך הייד פארק) מלמד שבמחנה המתנחלים ומסייעהם ערכו "פ'זעה" מין גיוס כללי, שלא פסח על ילדים תינוקות וזקנים. כל ארוכות השמלה חובשות השביס נמצאו שם, יד ביד אשה עם רעותה ולידן חסידי חצרות רבני יהודה ושומרון בעלי סגנונות כיפה ממיטב מסרגות עם ישראל.

אין לבטל יכולת ארגון גיוס ומסירות מחזיקי הידיים! אך יש להבין "שמה שיש זהו זה" אין יותר מהמספר שהופיע לקריאת השופר, למעט מי שנשארו לשמור על לול או מטע וכיו"ב. לו אני ראש הממשלה, כי אז הייתי שואב ביטחון דווקא למראה "השרשרת" שרק חלקה "ידיים מצביעות" מפני שהמסר ברור. עם או בלי שרשרת "הרוב הדומם" (לפי שעה) יציב ממחזיקי הידיים מנופפי דגל ארץ חמדת שמעולם... לא חוברה לה יחדיו...


עוד בעניני האיזור חשוב לעקוב אחר נסיונות האימפריה לשוב ולהפגין "בעלות על הים-התיכון". הצי - השישי ויחידות המשנה שלו מתרגלים לאורך חופי צפון-אפריקה, מטפלים בתרחישי טרור אפשריים ליד מיצרי גיברלטר או סיציליה וסרדיניה. כמיטב מסורת הוליווד, שהיא המאפיינת העיקרית של "הסאייכי" האמריקאי, ביצעו הבוי'ס הטובים של המארינס "תרגילי- שרירים". הכל לעיניהם המתפעלות של המרוקאים. כך למשל הפגינו ירידה ממסוק, גולשי חבלים בסגנון סנפליג. איזה יופי! חבל שבפאלוג'א או בבגדד אי אפשר לבצע תעלולי חבלים. ככלות הכל שם יורים!

עוד מדווחים עיתונאי הפנטגון על "קשיים באפגניסטן" ואני לתומי חשבתי שלפחות שם הכל OK מה שמרגיע (באמת!) הוא סיפור יירוט "הסקאד" מול חופי האימפריה, שם "חטף" סנוקרת מטיל "חץ כחול לבן" והאמריקאים "אכלו תה'לב מקנאה" למה נסוי דווקא בארה"ב? כדי להוכיח עצמאות ישראלית ולאפשר לשר- הבטחון שאול קורי'ע (בסה"כ קרח כשמו של רוה"מ פלאסתין ו... כמוני) להתבטא בשפת שיקספיר. כמה נפלא! משלחים "סקאד" ומזיינים אותו עם "חץ" ובינתיים... לא יודעים מה לעשות עם מנהרת מבריחים, או מנהרת חבלה, שחפרו האדונים חוואג'ה אבו וסידי אמו, יחד עם ח'דארת אבו איבן אבו. ללמדנו שלחפור מנהרה צריך לדעת לפחות ביעילות של תכנון טיל נגד טיל....


עת לחתום. אינני יכול להפרד ללא איזכור ווזיר מחצר הסולטן, האחשדרפן "ספיר איסראיל פי דוניא/שגריר ישראל בעולם" הבאר-שבעי המלוקק בעלה של ג'ודי מוזס ניר וכו' - הלא הוא סילבן שלום. הנכס הלאומי הזה, שמאז יהודה פרחי העכואי לא קם כמוהו לווזירות! מאמין באמונה שלמה שהעם ילך אתו נגד הסולטן יר"ה וחבר ווזיריו הנאמנים. קשה להבין מאיזה עומק דלה האחשדרפן סילבן אומץ, חוצפה וגבהות לב להכריז "מרד"...

הווזיר העומד בסכנת השפלה, קבע בסילסולי גרון משנה אידאולוגית עתיקה כימי האריה שעל בניין ג'נרלי "כדאי לאמץ את המחנה הדתי, ש"ס ושאר גדולי אמונה" כאילו אלה תלמידי משנת זבוטינסקי הגדול "ז'בו" שכמעט ולא היה דבר בינו לדתיים.

ממקור מוסמך במחנה סילבן, שמעתי שהווזיר המפואר הוציא פקודת מבצע לקראת אירוח/מפגש אפשרי בינו לרבובדיה (זה עם כובע כמו חצי חציל) או הגאון "המקובל" הסף - סנילי הירושלמי, שאשתו החוזרת בתשובה מדריכה ומשגיחה אחת בשעה "יא מקובל! תפתח, תפתח הכפתורים שלא תעשה לי פיפי במכנסיים"!. הפקודה כוללות הוראות לגברת הווזירה ג. שלום

א. לא להדחף מול המצלמות
ב. לתת כבוד לבעל ובפרט לאפשר לו לדבר
ג. לא ללחוץ ידי קדושים ממין זכר
ד. להסתיר כתפיים ופועלק'ס
ה. לגלח שיער ראש ולחבוש שיטאל (רבובדיה נגד פיאות נכרעיות!!!)
ו. למלא השמלה האפורה כריות, כדי להראות בהריון סימן לפריון
ז. לחתום כל משפט עם ברוך השם ולפחות אוי ויי בכל פעם שעולה שמו של האביר השחור שימון המקווה להחליף את אחשדרפן עוד לפני יומלדת 81.
ח. להטבל במקווה (רק מוסד באישור הרה"ג רבובדיה שליט"א!!!!!
ט. במקרה של נידה: להעלם בחדרי חדרים כדי שח"ו לא יפגעו צדיקים יראי שמיים שינשמו אויר ספוג מיקרוביונים דמיים (למרות הדם הכחול!)
עד כאן. על חלק מהדברים האלה ועוד ניתן לשמוע בפינתי המשודרת ברדיו קול הלב , הנקראת המשקפיים של יורם.

שבת שלום!