עמוס גפן: חייו של אבי החייזרים

אלי אשד


(הופיע בגרסה שונה במגזין "גלובס-פירמה" יוני 2003)
עמוס גפן על אופנוע
(מתוך המגזין "המימד העשירי" © )

בתחום הספרות הישראלית ניתנים מידי שנה פרסים שונים על יצירות ספרותיות. ישנו פרס ביאליק, וישנו פרס ברנר ויש פרס עגנון ויש פרס טשרניחובסקי שניתן למתרגמים. כל אלה הם שמות ידועים מאוד.

ויש גם פרס "גפן".

בכנסים שונים של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה מחלקים מזה כמה שנים את פרסי "גפן" ליצירות ספרות מתורגמות ומקוריות בתחום המדע הבדיוני, על שמו של עמוס גפן. ועל שמו יש גם כל שנה סדרת הרצאות בנושאי מד"ב בבית אריאלה.

אך מי היה אותו עמוס גפן?

עמוס גפן היה אחד ממייסדי ומראשי האגודה הישראלית למדע בדיוני ובמשך עשרות שנים אחד המתרגמים החשובים ביותר של ספרות המדע הבדיוני לעברית גם בתקופה שמעטים מאוד בארץ הכירו את המושג "מדע בדיוני" והייתה לו יד באחת הפרשיות המעניינות ביותר בתולדות כלי התיקשורת בישראל.

אבי תרגומי המדע הבדיוני

עמוס גפן נולד לפני 66 שנים ב 24-9 -1937. בצעירותו פנה לשטח שבו התפרסם מאוד שטח התירגומים.

בשנות השישים היה גפן קשור להוצאת "מצפן " של אדם בשם מתתיהו תימור הוצאה שהתקיימה רק מספר מצומצם של שנים אך בתקופה זאת ניהלה פרוייקט שאפתני של הוצאה סדירה של ספרי מתח ומערבונים קלסיים מתורגמים לעברית פרוייקט אותו יזם גפן שהיה גם המתרגם הראשי (תחת שמו ותחת שמות בדויים כמו "ע. תירוש ") של ההוצאה. בשביל "מצפן" תירגם עמוס בין השאר כמה מספרי סדרת המלאך" של לסלי צ'רטריס. כמו כן תרגם שני קבצי סיפורי אימה ופנטסיה שנערכו בידי הבמאי אלפרד היצ'קוק.

אך כיום זכורה הוצאה זאת בראש ובראשונה כהוצאה הראשונה שהדפיסה ספרי מד"ב מודרניים בעברית. ספרי המד"ב שאותם תירגם, היו למעשה תרגומי הספרים הראשונים של סופרי מד"ב אמריקניים ידועים לעברית. יש לציין שתרגומים של סיפורי מדע בדיוני היו כבר קודם לכן . הסופר יונתן רטוש , תירגם קובץ של סיפורי מדע בדיוני בשם "היה היה בעתיד " ב-1951, ולא פחות מארבעה מגזינים שונים של סיפורי מדע בדיוני מתורגמים הופיעו בעברית באמצע וסוף שנות החמישים תחת שמות כמו "סיפורי דמיון " " קוסמוס " "מדע דמיוני " ו"סיינס פיקשין ", אבל עמוס גפן היה הראשון שתרגם ספרים ממש של מדע בדיוני "מודרני".

הספרים שתירגם גפן היו : "פלישה לכדור הארץ" מאת רוברט היינלין תרגום של ספרו של היינלין THE PUPETS MASTERS)) , סיפור שחלק ממנו כבר הופיע בעברית עוד ב-1957 במגזין המדע הבדיוני הראשון בעברית "סיפורי דמיון" לפני שנקטע וייתכן שגם שם התרגום היה של עמוס גפן.
(מתוך האגודה הישראלית
למד"ב ולפנטזיה © )
(מתוך האגודה הישראלית
למד"ב ולפנטזיה © )

ספר זה יצא במצפן ב1961 בכרך אחד (לפי דוגמת ספרי המדע הבידיוני של הוצאת ACE האמריקנית) ביחד עם ספרו של פרנק מ. רובינסון הכח על טלפט רצחני שגם הוא תורגם בידי גפן.

שני הספרים ותירגומם היו כל כך טובים עד שבאופן בלתי רגיל הם יצאו מחדש לאור כעבור שנים רבות. פלישה לכדור הארץ יצא מחדש (בגירסה מלאה יותר ) תחת השם השליטים ב-1979 בהוצאת מסדה ו"הכח" יצא שוב באותה השנה בהוצאת כתר. גפן תירגם עבור ההוצאה גם ספר מדע בדיוני המפורסם של פרדריק בראון בשם "הרפתקה בחלל" (סיפורו של עורך סיפורי מדע בדיוני שמוצא את עצמו בעולם הפנטסיות של אחד החובבים של סיפוריו) את ספרי אלדוס הכסלי "עולם חדש מופלא " ו"מות הברבור".

בהוצאת בת של "מצפן" הוצאת "מועדון הבולשת " הוציא גפן תרגום של ספר מד"ב קלאסי נוסף "תעלומת הנשק הסודי" שהיה תרגום של הספר המד"ב הידוע WHO מאת אלג'יס בדריס. הוצאת "מצפן" ניהלה פרוייקט שאפתני של הוצאה סדירה של ספרי מתח ומערבונים קלסיים מתורגמים לעברית פרוייקט אותו יזם גפן שהיה גם המתרגם הראשי (והכמעט יחיד) של ההוצאה. בשביל "מצפן" תירגם עמוס גם כמה מערבונים בהם מערבונים מעולים במיוחד בסדרת "הדספראדו" שהעורך וחוקר הספרות גבריאל מוקד טוען שאם היה יודע שהוא צריך לבלות את חייו על אי בודד היה לוקח אותם איתו.

לרוע המזל בשנות ה-60 עדיין לא הייתה השעה כשרה לתוכנית שאפתנית של הוצאת סידרת ספרי מד"ב מתח ומערבונים קלאסיים בשפה העברית. "מצפן" פשטה את הרגל לאחר תקופה קצרה יחסית של פעילות אינטנסיבית. גפן נאלץ למצוא פרנסה אחרת, ומצא אותה ככתב של מגזין שערורייתי, ושם מצא את עצמו מעורב באחת מהשערוריות האיומות ביותר של תחום התקשורת והפוליטיקה בישראל.

מדינת ישראל נגד המגזין "בול"

באמצע שנות השישים עבד גפן ככתב ראשי בכתב עת שנוי מאוד במחלוקת המגזין הארוטי השערורייתי "בול". מגזין זה נוצר כ"תשובה" לעולם הזה של אורי אבנרי שנודע בשערוריות המיניות והסקנדלים הפוליטיים שחשף מדי שבוע בשבוע ולא פחות מכך הודות לעמוד האחורי של נשים ערומות שלו.

בול היה אותו הדבר בדיוק רק הרבה יותר קיצוני בתמונות העירום שלו. כך למשל המגזין הציג תמונה חושפנית של מנדי רייס דייויס מי שהייתה מעורבת בפרשיית ריגול שערורייתית מאוד בבריטניה והתחתנה מאוחר יותר עם הבליין רפי שאולי, דבר שהביא נגד העיתון תביעה מהצנזורה.

במגזין פגש גפן את החוזר בשאלה ישראל סגל (לעתיד מאושיות הטלוויזיה) ואת שוש אביגל לעתיד דמות ידועה בחוגי התיאטרון ולעתיד גם אישתו ועוד אישויות רבות ובהם עורכי המגזין שמואל מור והמשורר מקסים גילן. אלא שלמזלו הרע של כתב העת "בול" עורכיו הסתבכו בשערוריה הפוליטית החמורה ביותר שבה הסתבכו אי פעם (עד כמה שידוע ) עיתונאים בתולדות מדינת ישראל.

הפרשיה הייתה קשורה לרצח המדינאי המרוקני הגולה מהדי בן ברקה ב-1965. הלה נרצח בהוראת גורמים מרוקניים וככל הנראה גם חלקים שונים של שירותי הביטחון הצרפתיים שהיו קשורים מבלי שהחלקים האחרים יהיו מודעים לכך כלל (פרשיה ששימשה אחר כך כבסיס לסרט הקומי "הבלונדיני עם הנעל השחורה" שתיאר את הסיכסוכים הפנימיים הקשים בשירותי הביון הצרפתיים).

לפרשיה היה קשור גם המוסד הישראלי שכנראה סיפק סיוע כלשהו למתנקשים, בכך שחתן של המנהיג הדתי חיים שפירא פיתה את בן ברקה להגיע לצרפת בטענה שהוא מעוניין להפיק עליו סרט דוקומנטרי. נראה שסוכני המוסד סייעו במעקב אחרי בן ברקה ואף הציעו הצעות שונות כיצד לחסלו (באמצעות רעל שאותו התנדבו הישראלים לספק, או באמצעות אקדחים עם משתיקי קול שהציעה ישראל לספק) אם כי לא היו מעורבים ממשית ברצח עצמו שבוצע בידי ראשי השירות החשאי של מרוקו, הגנרל אופקיר ועוזרו קולונל אחמד דלימי וכנראה בשיטה יותר פשוטה מזו שהציעה ישראל, האיש הוטבע באמבטיה לפי גרסה אחת, או נורה למוות לפי גרסה אחרת ונקבר בקבר שנחפר במיוחד.

בסופו של דבר נחשפה הפרשייה בצרפת וגרמה שם לשערורייה ממדרגה ראשונה ולזעם עצום של מנהיג צרפת דה גול כנגד מבצעי הפעולה.

הפרשיה עוררה שערורייה גם בחוגים הגבוהים ביותר של ממשלת ישראל. היא הביאה למאבק מר בין ראש המוסד הקודם איסר הראל ששירת כעת כיועץ ראש הממשלה לוי אשכול לענייני מודיעין, שטען שאסור היה לישראל בשום פנים ואופן להיות מעורבת בפעולה כזאת ותבע לנהל חקירה בעניין ובין יורשו מאיר עמית שלא ראה בה כל רע.

העניין גרם לויכוחים עזים ביותר בצמרת הפוליטית, במיוחד מאחר שהיא גרמה לזעם רב של דה גול כנגד ישראל. אשכול טען שלאמיתו של דבר לא ידע על הפעולה לפני שבוצעה, עמית טען שהוא דיווח בעניין לראש הממשלה בזמן אמיתי. כדי לחקור את העניין הוקמה וועדה שבין חבריה היו גלילי וגולדה מאיר. מה שברור היה שאסור שהעניין ידלוף לתקשורת.

אך הוא הודלף בכל זאת ובידי לא אחר מאשר איסר הראל שבמסגרת מאבקו המר בראש המוסד עמית הקפיד להדליף את פרטי הפרשה הסודית מאוד לכל מערכות העיתונים ולמערכת שבועון "העולם הזה". אך הללו היו מודעים היטב לכך שהמדובר בחומר נפץ פוליטי ממדרגה ראשונה שהצנזורה לעולם לא תיתן לו להתפרסם. איש לא העז לעשות יותר מאשר לרמוז רמזים כלליים מאוד על "הנושא הכמוס" שמעורר סערה בממשלה.

היה זה דווקא המגזין השערורייתי האירוטי "בול" שהיה אמיץ מספיק (ויש אומרים "טיפש" מספיק) לדווח על הפרשה מבלי לידע תחילה את הצנזורה, בגיליון דצמבר 1966 שלו כשהציג בעמוד השער את השאלה "ישראלים בפרשת בן ברקה"? שאלה שהייתה מלווה למעשה לסיפור חצי בדיוני שלא היה לו קשר אמיתי לעובדות. (בול אף פעם לא היסס להגזים ולסלף דברים ויש אומרים אף לפברק ידיעות במאבק למען הגדלת תפוצתו).

היו שמועות שלאמיתו של דבר כל מה ש"בול" עשה היה לקחת ידיעה ממקור צרפתי זר ורק לשלב בה בתור ספקולציה את הידיעה על המעורבות של הסוכנים הישראליים, אך לדברי הבעלים שמואל מור בידי "בול" (כמו בידי שאר העיתונים) היה מידע מדויק על הפרשה.

מה שקרה אחר כך שנוי במחלוקת : היו שטענו שמגזין העולם הזה המתחרה (שהתהדר תמיד על מאבקיו הבלתי פוסקים בצנזורה ובשב"כ ) מיהר לדווח על עבירת הצנזורה ועודד את הצנזורה ואת המשטרה לפעול כנגד המתחרים ב"בול" בכל אופן "העולם הזה " הכחיש בתוקף כל קשר למה שקרה אחר כך.

על פי הוראת ראש המוסד מאיר עמית אנשי שב"כ ומשטרה פשטו על משרדי המגזין והחרימו את כל שלושים אלף הגיליונות שהיו מוכנים להפצה, אם כי לפי השמועות חמישה גיליונות בודדים מאלה כבר הגיעו לדוכנים (והיה זה אחד מהחמישה האלה שכנראה צד את העין הלא נכונה, זה של עורך "העולם הזה"). בעצת העורכים של "בול" עצמם הוכן גיליון "חלופי" שלא כלל את המאמר המסוכן והוא הופץ לדוכנים.

השב"כ עצר את שמואל מור ואת גילן על סמך סעיף 23 בתקנות לשעת חרום הישראלים שעד כה השתמשו בו רק במיקרי ריגול חמורים. מעולם לפני כן וגם אחרי כן לא השתמשו בסעיף זה כנגד עיתונאים. תחת סעיף זה העיתונאים יכלו להיאסר לעד 15 שנות מאסר בגלל גילוי סודות מדינה. גפן עצמו שהיה גם הוא אחד האנשים הבולטים במגזין לא נעצר למזלו שכן שמו לא היה חתום במגזין והוא לא היה ידוע בניהול פעילות פוליטית "שלילית" כל שהיא בניגוד למקסים גילן.

המאסר עצמו היה סודי אך למעשה לא מעט אנשים בבוהמה הישראלית ידעו עליו. "העולם הזה" טען במאמר כי שמועות על המעצר הסודי עברו מפה לאוזן במשך שבועות ארוכים אצל אלפי (!) אנשים ולא היה אחד שלא ידע על כך ושלא פיטפט על כך בפה מלא ובכלל זה עסקני מפלגות בדרג נמוך פקידים בינוניים וכמובן קהיליית העיתונאים שהייתה מיודעת היטב על מה שקרה.

השניים נשפטו וגזר דינם היה מאסר של שנה. המשפט היה סודי כמו שנעשה אז במדינות אפלות בגוש הקומוניסטי ובדרום אמריקה מאחר שהאחראים לא רצו שעצם החשיפה של הפרשה תביא גם לחשיפה מקבילה של העובדה שסוכנים ישראליים סייעו לרצח מנהיג מרוקני.

יש לציין שאורי אבנרי שהיו שהאשימו את המגזין שלו באחריות לכל פרשת המאסר של המתחרים העלה את העניין בכנסת שבה היה אז חבר בהצעה לסדר היום כפי שציין בפירוט "העולם הזה". "העולם הזה" גם מיהר להגיש תביעה בעניין כנגד עיתון זר, השבועון הצרפתי הימני "אוז אקוט" שטען שהיה זה אבנרי עצמו שהזעיק את משטרת תל אביב כנגד "בול" וכי השבועון היה מופיע ללא מפריע לולא יוזמתו של אבנרי. אורי אבנרי טען בתגובה שנודע לו על פירסום הכתבה רק 30 שעות לאחר פירסומה.

אך היה גרעין של אמת בטענותיו של המגזין הצרפתי. עורך "העולם הזה" שלום כהן הודה שאכן היה זה הוא שדיווח על הופעת הידיעה ב"בול" לצנזורה שלא ידעה על כך דבר. לדבריו כפי שפורסמו במאמר מערכת של "העולם הזה" הוא ראה את המגזין רק ביום שבת בערב לאחר שזה כבר הופיע ביום שישי בצהריים ואז מיהר להודיע על כך לצנזורה.

לאמיתו של דבר (לדברי שמואל מור ) למזלם הרע של אנשי "בול" כהן ראה את המגזין כבר ביום שישי בצהרים כאשר גליונותיו הראשונים רק הגיעו לקפה כסית בתל אביב ולפני שהופצו בשאר הדוכנים, וזעמו התעורר שהרי הוא עצמו ניהל מו"מ עם הצנזורה על פירסום אותו המידע , והוא מיהר להזעיק את הצנזורה מיידית. מקורות יודעי דבר שהיו קשורים לפרשה אמרו לי ש"הלשנתו " של כהן לצנזורה נעשתה בעצה אחת עם אורי אבנרי שהיה מיודע ובזמן אמיתי על הופעת הכתבה ב"בול".

הצנזורה מיהרה להזעיק את השב"כ. ייתכן שאם המגזין היה מספיק להיות מופץ בדוכנים כי אז היו השב"כ והמשטרה נאלצים לעבור על כך בשתיקה בידעם שפעולה כעת רק תזיק עוד יותר עתה כשהעניין כבר נחשף.

עם זאת "העולם הזה" טען בתגובה לטענות כנגדו שהוא כלל אינו מתחרה עם "בול" מאחר ש"השניים פועלים על מישורים שונים לגמרי ופונים לסוג שונה לגמרי של קהל קוראים". כפי שטען מאמר מערכת בעניין. טענה זאת, לפחות, לא הייתה מדוייקת בלשון המעטה שכן גליונות השניים דמו זה לזה כזוג תאומים ובהחלט פנו לאותו הקהל ועם אותו סוג תכנים גם אם אנשי "העולם הזה" לא רצו להודות בכך.

ניתן לשער שאנשי "העולם הזה" הביאו את כל העניין לתשומת לב הצנזורה כחלק מהתחרות המסחרית בין המגזינים אך ספק רב אם ציפו או אף רצו במאסר אנשי "בול". המאסר תפס אותם כמו את שאר העיתונות הישראלית בהפתעה. עובדה היא שגילן וגפן אנשי בול עבדו מאז ב"עולם הזה", מה שמראה שבכל מקרה לא היו רגשות שליליים כלפי העולם הזה.

בבית הסוהר המשיכו גילן ומור לערוך את "בול" שהרי לשב"כ היה אינטרס להראות שהמגזין יוצא כסדרו ודבר לא קרה לעורכיו, וכך לבית הסוהר הגיעו בידי עמוס גפן תמונות עירום שונות שסביבם כתבו העורכים האסורים מאמרים ... בתקופה זאת היה גפן עורך המגזין גם בלחצם של השלטונות בעוד שהעורכים היו במאסר וניהל מאבק למען שיחרום.

לדברי מקסים גילן הפרשיה הסודית נחשפה לבסוף לאחר שעמוס גפן העז לעבור על איסור הצנזורה והדליף את העניין לכתב זר בשם ישראל שנקר. שנקר העביר את סיפור הפרשה תחילה למגזין "טיים" אך זה החליט לא לפרסם את העניין לאחר שממשלת ישראל שאת תגובתה ביקש הציעה לו גישה בלתי מוגבלת לשר הביטחון משה דיין אם רק יבטלו את הפירסום.

הכתב פירסם כתוצאה את הסיפור בעיתון אמריקני אחר בעיתון האמריקני "ניו יורק טיימס" וזכה לפירסום רב ושלילי מאוד מבחינת ישראל בכל העולם, ורק לאחר חשיפתה שם יכלו העיתונים הישראליים לדווח על כך.

ברור שעצם ההתקפה על מגזין זול בגלל ידיעה שפירסם רק אישרה את עצם נכונותה. ייתכן מאוד שדווקא משום ש"בול" היה מה שהיה מגזין ארוטי זול שעורכיו לא היו ב"וועדת העורכים" כמו עורכי העיתונים הגדולים ולא נהנה מהגנה פוליטית כמו המתחרים ב"עולם הזה" שעורכו היה חבר כנסת איפשרה לשלטונות לבצע פעולה זאת שמן הסתם היה בה גם משום אזהרה לעיתונים המכובדים יותר להימנע מעבירות צנזורה כאלה בעתיד. סביר מאוד להניח שאמצעים דרסטיים כל כך כנגד עיתונאים לא היו מופעלים אם הייתה הידיעה מתפרסמת בידי "הארץ " או "מעריב".

המאבק לשחרורם נשא לבסוף פרי כאשר השנים שוחררו לאחר ארבע וחצי חודשים בלבד זאת בראש ובראשונה הודות לקרוב משפחה רב השפעה של שמואל מור, שמאוחר יותר רכש את המגזין "בול " לזמן קצר מידיו וערך אותו בעצמו אך ללא הצלחה רבה והמגזין חזר לבסוף לידי מור.

"בול " המשיך לצאת בשנות ה-70 אך אז כבר הפך למגזין פורנוגרפי לכל דבר עם ידיעות ו"חשיפות " שונות על הנעשה בתחום במין בישראל ובחו"ל ידיעות שרובן ככולן היו פרי דמיונם הפורה של הכותבים מלווים בצילומים מפורטים רבים. הילת המאבק שלו עם הצנזורה בשנותה שישים נשכחה לחלוטין. גפן המשיך לעבוד ככתב עבור אורי אבנרי ב"העולם הזה " ולבסוף עזב את תחום העיתונות לחלוטין.

אבי סצינת המדע הבדיוני בישראל

עמוס גפן עבר לעסוק בתחומים אחרים, המשיך לעבוד בתרגומים בתחומים מגוונים שנעו מתירגום ספר של פרופ' יחזקל דרור על ניהול מערכות ועד לספר של "מלכת המין" ההולנדית קסוירה הולנדר "שעשועי מין" המלא באיורים מפורטים ביותר. .

במקביל הוא בנה הוצאה מצליחה הוצאת "תירוש" ב-1969 שבה פירסם ספרים וכתבי עת שונים שנעו מכתב העת המיקצועי "תנועה ותחבורה" ועד לכתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים" לספרי שירה.

המשורר מקסים גילן תיאר אותו כך :

"עמוס גפן היה כאשר היכרתי אותו לראשונה בראשית שנות השישים, הוא היה פעיל של האגודה למלחמה בסרטן ואדם שמרן מאוד בדרך התנהגותו ובהופעתו, זאת לאחר ילדות לא נעימה שהייתה לו שבמסגרתה שהה כמה שנים בארגנטינה. אך במהלך שנות השישים הוא השתחרר, כמו אנשים רבים באותה התקופה. הוא נעשה אדם פתוח יותר וחופשי יותר באורח חייו. הוא נעשה "איש של נשים". היו לו ידידות וחברות רבות ולא מעט פרשיות אהבים. עם זאת הקשר העמוק של חייו לאחר שהתגרש מאישתו הראשונה היה עם אשת התיאטרון שוש אביגל. שלה נישא וממנה התגרש . הם היו אנשים דומיננטיים מידי כל אחד מכדי להחזיק מעמד ביחד שנים רבות. אבל הקשר בינהם נמשך עד לסוף חייו."
(הערה : שוש אביגל דמות ידועה מאוד בסצינת התיאטרון הישראלית נפטרה לפני מספר חודשים לאחר מחלה קשה. א. א.)

כאמור, הוא התפרסם לא פחות בשטח התרגום ושוב כמו בראשית שנות השישים התמקד במיוחד בתחום המדע הבדיוני. בראשית שנות ה-70 הצליח לשכנע את הוצאת מסדה לפתוח סידרה של ספרי מדע בדיוני קלאסיים שהוא שימש כעורכה וכמתרגמה הראשי ובכך פתח תקופה חדשה בתולדות ספרות המד"ב בארץ. תחום המדע הבדיוני היה עד כה תחום שאף הוצאה מכובדת לא נגעה בו ובוודאי לא במסגרת סדרה המוקדשת לתחום כמו זאת שפתח גפן במסדה. (היה זה רעיון ש"זמנו הגיע " שכן כמעט במקביל החלה לצאת סדרה נוספת של ספרי מדע בדיוני בהוצאת "עם עובד" שממשיכה עד עצם היום הזה.)

גפן תירגם בעצמו את רוב ספרי הסדרה ובהם ספרים מפורסמים כמו סדרת "המוסד" של אסימוב וספרים אחרים שלו, וספרי מדע בדיוני קלאסיים אחרים כמו סוחרי החלל מאת פרדריק פול וס.מ. קורנבלות ב-1978. הגבעות הירוקות של הארץ קובץ סיפורים מאת רוברט היינלין ב1979 "מסעה של שפלו החלל" מאת א. א. וואן ווגט וספרים נוספים של ארתור סי קלארק, א.א. וואן ווגט, קובץ סיפורים של הרלאן אליסוו ואת הספר "הצדיק של שבע הניפלאות" מאת איזידור הייבלום ב-1981 , ספר מדע בדיוני "אידישאי" קומי שלו הוסיף גפן הערות רבות ומפורטות.

בשנות השבעים והשמונים הוא כבר עבר לתרגום "מאהבה בלבד" (או בעיקר), משום שעיסוקיו האחרים (בית ההפקה "תירוש") היוו את מטה לחמו. הוא נהג לרכוש את הזכויות לתרגום ספר ולהציע אותן עם התרגום, כעסקת חבילה.

כן ערך את שאר סיפרי הסידרה שתורגמו בידי אנשים אחרים. במהלך עבודת התרגום שלו לספרים אלה יצר גפן מילים חדשות רבות ל"עִברות" מושגי מד"ב שונים. ממושגים אלה התפרסמה במיוחד המילה "חייזרים " שניכנסה לשפה ביחד עם "חוצנים" כהגדרה של יצורים מכוכב אחר. מעניין שבחוגים המיסטיים ושל חובבי העב"מים למינהם כיום יש העדפה למילה "חוצנים" בעוד שבחוגי חובבי המדע הבדיוני מעדיפים את המילה "חייזרים". ויש מי שמפרטים ומסבירים שב"חוצנים" הכוונה ליצורים דמויי אדם או שהיו בגילגול קודם בני אדם וחייזרים הם אלה שאינם נראים כבני אדם.

על מקור מונח מפורסם זה יש חילוקי דיעות , מסתבר שיותר מאדם אחד יחס אותו לעצמו, יש שאומרים שפרופסור עדי צמח טען ליצירתו ויש שאמרו שהמשורר דוד אבידן יחס לעצמו את יצירתו (אבידן המציא ללא ספק מונח שלישי לכינוי יצורים מכוכב אחר "בינאניים") אך היוצר הוא ללא ספק עמוס גפן.

גפן גם יצר מילים אחרות שמשום מה לא חדרו לשפה כמו "מוזחים" (תרגום של מוטאנטים ) ו"נפצר" (אקדח קרני מוות) על כל נגזרותיו כמו ל"נפצר " וכו'.

עם סגירת סידרת סיפרי המד"ב של הוצאת מסדה ב-1983 הפסיק עמוס לתרגם ספרי מד"ב אך הוא המשיך לתרגם ספרים ושירים שונים, כתב מאמרים בנושאי מדע ועתידנות שונים עבור עיתון צה"ל "במחנה" והיה בן בית בקהילת הסופרים המשוררים ואנשי התיאטרון של תל אביב. הוא היה גם פעיל מאוד בארגונים להגנה על בעלי חיים ובמיוחד בעמותות למען החתולים בתל אביב הוא היה יושב ראש האגודה למען חתולים ותמיד טען שיש קשר עמוק בין אהבת חתולים ואהבת מדע בדיוני (דבר שאני יכול לאשר אותו מהיכרותי עם חובבי מדע בדיוני שונים).

המתרגמת דינה ביכל- שונרא שהכירה אותו היטב בשנותיו האחרונות וניהלה עימו שיחות ארוכות, ענתה לשאלה האם גפן גם כתב יצירות מקוריות :

"הוא מעולם לא הראה לי סיפור שהוא כתב (לא סיפור שהתפרסם בספר או בכתב-עת ולא ככתב יד), אך מעולם לא שאלתי אותו אם הוא כתב מד"ב. מצד שני, הוא נהג להתהדר בהישגיו ואם היה לו במה להתהדר, אני משערת שהוא היה מגלה לי (במיוחד בתחום זה, דרכו היכרנו). הוא דווקא כן כתב שירים, אבל השמיד את כתבי היד. תרגומי השירה שלו היו נפלאים (הוא נהג לצטט לי אותם, לעיתים, בקולו הרועם והתיאטרלי) אך איני בטוחה היכן פורסמו. הוא הפסיק לתרגם שירה לפני שהכרתי אותו. הוא חבר לעיתים לקבוצות של משוררים/מתרגמים והיה מעורב בביצוע תרגום קבוצתי. רוב כתיבתו היתה עיתונאית ויחצ"נית/דברורית. אגב - עברית לא היתה שפת אימו. יידיש היתה שפתו הראשונה. כשהכרתי אותו (בשנת 89') הוא דיבר עברית ואנגלית ברמות מעוררות קינאה והערצה (למדתי עברית כדי להבין את העברית שלו...) וגם מספר שפות נוספות, אם כי לא ברמה שאיפשרה תיפקוד מלא.

אחת מתאוותיו היתה משחק ה-Scrabble, משחק שנהגנו לשחק בביתו. היתה לו אסטרטגיה שהקשתה מאוד על המשחק עמו: הוא נהג להציע לי יינות צרפתיים טובים במהלך המשחק, ולוודא שכוסי לא נשארה ריקה אף לרגע אחד. מבעד לאדי האלכוהול זכיתי לראות את החשיבה האסטרטגית שלו - שהופעלה בכל תחומי חייו. אפילו ניצחתי כמה פעמים."

גפן היה מקורב מאוד כל התקופה הזאת לאנשי ספרות כמו העורך גבריאל מוקד והמשורר דוד אבידן . סרט המדע הבדיוני המקורי של אבידן "שדר מן העתיד" אף צולם בביתו.

עמוס גפן חזר למעורבות פעילה בעולם המדע הבדיוני הישראלי כאשר היה אחד ממיסדי האגודה הישראלית למדע בידיוני ופנטזיה. הרעיון היה למעשה של נער צעיר בשם אבנר פרידמן חובב מדע בדיוני מושבע, שמצא אנשים כמו המתרגם דוקטור עימנואל לוטם ודרכו את גפן ושיכנע אותם להקים אגודה שתעסוק בתחום זה. למרבית ההפתעה המאמצים הצליחו והאגודה הוקמה וביחד איתה הוקם מגזין בשם "המימד העשירי" שיצא לאור (ועדיין יוצא לאור) לפירסום מאמרים וסיפורים בנושאי מדע בדיוני בבית ההוצאה של גפן "תירוש".

האגודה הישראלית למדע בדיוני קיימת עד היום וחברים בה מאות אנשים וכמוה גם מגזין "המימד העשירי". דינה ביכל שונרא אומרת על כך :

"אין לי ספק שהחזרה לעיסוק במדע בדיוני בערוב ימיו נתנה טעם לחייו, טעם שנעדר מהם לפני שחזר לעסוק בנושא. הפיספוס הנורא - אדם שהגשים את כל חלומותיו והפסיק לחלום לאחר שייסד וזכה להצלחה גדולה עם תירוש - הוא עצוב ומעציב אותי עד היום."
ב25 לינואר 1998 הלך עמוס גפן לעולמו לאחר ניתוח שלא הצליח. למרבה הצער מותו עבר ללא כל איזכור במרבית העיתונים הגדולים, אך ערב לזכרו נערך בידי האגודה למדע בדיוני שייסד, בבית הסופר.

המתרגם הידוע עמנואל לוטם שהיה אחד ממיסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני אומר על גפן :

"לעמוס גפן יש זכות. הוא הקדים בעיסוק בתחום זה כמעט כל אדם אחר במדינת ישראל . הוא התחיל עם העסק הזה כבר בשנות השישים. הוא הביא את ספרות המדע הבדיוני לארץ הקודש הוא נטע אותה בקירבנו הוא המציא מילים שונות בתחום הזה, ואנחנו כולנו בגדר ממשיכיו. על קברו של עמוס אמרתי לו עד כמה אסיר תודה אני לו על כך ועד כמה אני מרוצה שהזדמן לי לאמר לו את זה בחייו. איזו תרומה גדולה הוא תרם לי אישית ולאלפי חובבים של מדע בדיוני או במישרין מעמוס או מאלה שבאו אחריו ... לא הזדמן לי לשאול אותו מה משך אותו, איך הוא גילה את המדע הבדיוני, איפה הוא מצא אותו, איך הוא החליט שזו תהיה הבשורה שלו לעם ישראל ? לא יצא לי לשאול אותו כי תמיד היה זמן, תמיד הייתה הזדמנות אחרת, אם לא בשבוע הבא אז בחודש הבא, והנה הוא איננו ואני לא יכול לשאול אותו וחבל."
לאחר מותו יצרה האגודה הישראלית למדע בדיונית פרס מיוחד על שמו שניתן ליצירות מתורגמות של מדע בדיוני ולאחרונה גם מקוריות שניתנים בכנסים השנתיים המיוחדים של האגודה הנקראים "איקון". על שמו של גפן ניקראת גם סדרת הרצאות שניתנת כל שנה בספריית "בית אריאלה" בתל אביב על נושא מדע טכנולוגיה ומדע בדיוני.

לאחרונה יצא לאור ספר שירים חדש של מקסים גילן בשם "בבית קורס " (הוצאת מטען, 2002 , ת.ד ת"א 3349) בספר זה ישנם שני שירים שהם באופן ספציפי על עמוס גפן "מוותא" לזכרו של עמוס גפן, ושיר שני בשם "לב" .

אך כדאי לסיים מאמר זה בתרגום של שיר אנגלי של המתרגמת דינה ביכל-שונרא שכתבה לאחר פטירתו של גפן, שיר שלדבריה הבנתו מחייבת היכרות מסוימת עם מדע-בדיוני -ובמיוחד עם הסופר רוברט הינלין וגם עם מתרגמו הראשון של הינליין לעברית עמוס גפן :
האדון הבטיח זמן מספיק לאהבה
הוא הבטיח את האמת
אבל אדון ! אתה יודע -אתה יודע
שזמן ואהבה לעולם לא יהיו תשלום מספיק
לאבדן האהוב והזמן שחלף.

The Master promised Time Enough for Love,
He promised true;
But Master! Oh, you knew - you knew
That time and love would never recompense
For loss of love, and time that brought us hence.


להלן רשימה חלקית של תרגומי עמוס גפן: (גפן תירגם גם ספרים שונים תחת השם הבדוי "ע. תירוש " ובהם הספר הערבי "גן התענוגות" שעוסק בהדרכה מינית בראשית שנות השישים.)

בהוצאת "מצפן"

בהוצאת "מסדה"


קישורים

תרגום של עמוס גפן לספר של רוברט הינליין

אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני שבין מקימיה עמוס גפן :

המגזין המימד העשירי

גליון המימד העשירי לזכרו של עמוס גפן

הספד באנגלית לזכרו של עמוס גפן

מקסים גילן

הסרט "שדר מן העתיד"

עיתונות כעיסוק עבריני

עוד על המגזין "בול" ועיתונות "צהובה":

רצח בן ברקה

עוד על בן ברקה

אורי דן על רצח בן ברקה