חיילינו יוצאים למלחמה : המלחמה בקומיקס העברי

(לרגל 30 שנה למלחמת יום הכיפורים)

אלי אשד


בראיון לעיתונות הביע פעם העורך הספרותי חיים פסח את תדהמתו על כך שבחברה שבה תופסים הצבא והלחימה מקום כה מרכזי, יש להם מקום מצומצם מאוד בספרות הנכתבת והמתפרסמת וזאת בהשוואה לנושאים כמו המסעות של התרמילאים למזרח הרחוק וכו' מצב כזה קיים מזה שנים רבות גם בקומיקס הישראלי.

בקומיקס העברי היה למלחמה במשך שנים רבות ייצוג בסיפורי הקומיקס בעיתוני הילדים. אם כי לסיפורי מלחמה היה תמיד מקום חשוב יותר ב"הארץ שלנו" שהיה משום מה לוחמני הרבה יותר מ"דבר לילדים" שהעדיף להתמקד בסיפורים הומוריסטיים ובהרפתקאות מסביב לעולם. בכתבה זאת ניתן סקירה של סיפורים אלה.

גידי גזר

ב"הארץ שלנו" פורסמה סדרת "גידי גזר" על הלוחם העברי האולטימטיבי "גידי גזר" בקרבות שונים ברחבי המדינה בתקופת המנדט במלחמת העצמאות ולאחר מכן במבצע סיני. בסיפורים, גידי גזר נאבק בבריטים ועזר למעפילים כתיכוניסט בקיבוץ ולאחר מכן בסיפור "השיירה המשיכה בדרכה" הגן על השיירות לירושלים ונאבק בלוחמים הערביים במלחמת העצמאות. בסיפור שלישי "גידי גזר נלחם בנגב" גידי גזר נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות ועוזר לבדווים. בסיפור רביעי מעניין במיוחד "כיתת העצובים" גידי גזר וכיתת חיילים נועזים במיוחד יוצאים למשימות מסוכנות בנגב בתקופת מלחמת העצמאות ותוך כדי מאבק במצרים מגלים במערה עצמות לוחם עברי קדום ומגילות גנוזות קדומות. הסיפור המסיים היה "בעקבות אל נטף" שבו גידי משתתף במבצע סיני.

בסדרה זאת הושם דגש רב על הצורך בעבודת הצוות בין הלוחמים השונים וזאת כנראה הייתה הסיבה שכוחות העל שהיו לגידי בסיפור הראשון בסדרה (שהתרחש בתקופת המנדט) נעלמו. המטרה של הכותב הייתה ככל הנראה להראות שגידי גזר אינו "סופרמן" אחד ויחיד, אלא נהפוך הוא, כל לוחם עברי הוא בגדר סופרמן המסוגל למעשי גבורה שלא יאמנו.

את הסיפורים כתב יעקב אשמן העורך של "הארץ שלנו" לעתיד ומי שהתפרסם גם בזכות סיפורי "לולו" שלו על מחשבותיו של ילד חולמני (כמו גם סיפור מתח שכתב בשם בדוי בשם "בסבך הריגול המצרי") ואיירה אלישבע נדל, ציירת הקומיקס הראשונה בישראל ומי שאיירה במשך שנים רבות את סיפורי הקומיקס של "הארץ שלנו".

בנוסף לסיפורי "גידי גזר" "הארץ שלנו" פירסם גם סיפורי מלחמה המתרחשים בזמנים היסטוריים, סיפורים כמו "גם אמנון במתנדבים" של אשמן והקריקטוריסט המפורסם "דוש " שתיאר טקטיקות מלחמתיות שונות בימי השופטים ו"קטועי" האצבעות" של דני פלנט עלילות יחידת עילית בצבאו של בר כוכבא ומלחמתה העיקשת ברומאים.

והיו גם שחזורים "אוטנטיים" (?) של קרבות חדשים יותר כמו בסיפורו של דני פלנט "הצנחנים תקפו במיתלה" מ-1959 על עלילות יחידת הצנחנים במיתלה במבצע סיני שנאבקו עם כוח מצרי גדול בהרבה וגברו עליו ושוב המטרה הייתה להראות את גבורתו של החייל העברי הממוצע גם במצבים הקשים ביותר.

הסופר הידוע פנחס שדה שהיה כותב סיפורי הקומיקס הקבוע והבלתי נלאה של "הארץ שלנו" במשך שנים רבות תחת השם "יריב אמציה", עסק רק לעיתים רחוקות בסיפורי מלחמה. הוא תרם את תרומתו למאמץ המלחמתי רק בכמה מקרים בודדים. דוגמה יוצאת דופן הייתה "צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר" שאיירה אלישבע. סיפור זה שהופיע ב"הארץ שלנו" כרך יג ב-1963 עסק בעלילות נער במלחמת העצמאות שעוזר לכבוש כפר ערבי עוין. אך סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות 10 שנים ליצירה מעניינת יותר מפרי עטו בתחום זה.

דרך בורמה

במגזין המתחרה "דבר לילדים" היו פחות לוחמניים והעדיפו להסתפק בסיפורים בודדים והומוריסטיים כמו "עוזי נלחם במדבר" מכרך כז , 1957 שצייר אריה נבון חרז איתאי (אוריאל אופק ?) על עלילות חייל עברי בודד שמשמיד ביד אחת ובתחבולות שונות גדודים שלמים של מצרים מטומטמים בסיני ומשתמש בתותחים שלהם להובלת מים ונפט מאילת.

אפשר גם להזכיר את "צל"ש" שכתב גידי פוקס בכרך מ' ב-1969 ותיאר את עלילותיו של לוחם עברי בתקופה שלפני הקמת המדינה בעזרה למעפילים ובמאבק בצבאות ערב הפולשים. סיפור שנראה כמו הכנה לסיפור "יוסקה מאיור" הגרנדיוזי יותר מכל בחינה שעסק בנושאים דומים במגזין "הארץ שלנו".

מעל לכל יש להזכיר את הסיפור "דרך בורמה" שכתב וצייר מרדכי אלון בכרך לז ב-1967 וסיפר את הסיפור האמיתי על שלושת הפלמחניקים שגילו במקרה את דרך בורמה לירושלים במלחמת העצמאות שבאמצעותה הצליחו כוחותינו להעביר אספקה לירושלים הנצורה.

באופן יחסי סיפור זה היה ריאליסטי ו"אותנטי" בהשוואה לכל סיפורי הקומיקס הקודמים ההרואיים שפורסמו עד אז (אפשר להשוות אותו רק לסיפור של דני פלנט על קרב המיתלה). האויב הערבי כמעט שאינו מופיע שם ועדיין זהו הסיפור המלחמתי הטוב ביותר של "דבר לילדים" בתולדותיו.

בוקי

במגזין הקומיקס "בוקי" שיצא לאור בשנים 1967-1971 וממנו הופיעו 170 גליונות, יותר מבכֹל מגזין קומיקס אחר בישראל, הרבו לפרסם סיפורי מלחמה על עלילות לוחמים ישראליים במלחמת העצמאות סיפורים כמו: וסיפורים על מלחמת ששת הימים כמו:
אך האמת המרה היא שלמרות השמות הישראליים של המחברים והעובדה שהיו אלה סיפורים על מלחמות ישראל נראה שלפחות בחלק מהמקרים (וכנראה בכולם) היו אלה סיפורים שנלקחו מקומיקסים בריטיים (ואולי גם צרפתיים? ) שעסקו במלחמת העולם השנייה בידי העורך הגראפי אשר דיקשטין ששינה אותם באופן מלאכותי לסיפורים על מלחמות ישראל!

וכך הלוחמים הבריטיים המקוריים הפכו ללוחמי פלמ"ח או לוחמי צה"ל בזמן מלחמת ששת הימים בעוד שהנאצים ומשתפי פעולה אירופיים שונים שלהם הפכו לערבים. זה ברור במיוחד מהסיפור "דגל הכניעה" שעוסק כביכול בלוחמים ארץ ישראליים בצוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השניה שהרי מה היה ללוחמים ארץ ישראליים לעשות על צוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השניה?

בכל אופן בוקי המשיך רק זמן קצר עם מדיניות זאת ובחוברות המאוחרות יותר השאיר את סיפורי המלחמה בצורתם המקורית. אלה בכל מקרה מעולם לא זכו לפופולאריות של סיפורי המדע הבדיוני וגיבורי העל שהופיעו על דפיו.

המיטב שבמיטב

"דבר לילדים" ו"הארץ שלנו" המשיכו לפרסם פה ושם סיפורי מלחמה בראשית שנות השבעים שעסקו בעיקר במבצעי צה"ל סיפורים כמו : "כנפי יונתן" שכתב א. גור אריה. צייר אפריים כהן. כרך לח, 1968 על עלילות טייס שמטוסו נפל במלחמת ששת הימים. והארץ שלנו פירסם את "טילים בלהבות" מאת א. חורש שצייר דריאן מ-1970 ובו טייסים ישראליים יוצאים להשמיד טילים מצריים. סיפורים לא יוצאים מהכלל משום בחינה. בשנה זאת פורסם גם סיפורו של פנחס שדה "שני חברים באש ובמים". שאותו צייר דריאן על הרפתקאות שני מילואימניקים (אחד מהם חובש כיפה) במלחמת ששת הימים. שוב עוד סיפור גבורה שגרתי שהדבר המעניין היחיד שבו הוא שיתוף הפעולה בין חילוני ודתי כנגד האוייב הערבי.

הקומיקס העברי הגיע לשיאו ב"הארץ שלנו" באמצע שנות השבעים כאשר פורסמו שלושת סיפורי הקומיקס המלחמתיים האולטימטיביים של "הארץ שלנו" ושל הקומיקס הישראלי בכלל. היו אלה יצירות פרי שיתוף פעולה בין כותב סיפורי הקומיקס המוכשר ביותר בעברית הסופר פנחס שדה ושל האמן המוכשר ביותר של סיפורי קומיקס באותה התקופה גיורא רוטמן (שגם אייר את ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון ).

אחד מהם הוא "יוסקה מאיור" שאייר גיורא רוטמן ונכתב בידי רוטמן ביחד עם דב זיגלמן. זהו סיפור הקומיקס העברי הארוך ביותר של כל הזמנים שהופיע בלא פחות מ-81 חלקים בשנים 1972-1973. היה זה סיפור על מעלליו של לוחם הרואי בתקופה שלפני הקמת המדינה ובעת מלחמת העצמאות בעת המאבק בבריטים ובערבים. סיפור זה הצטיין בהקפדתו על אמינות היסטורית יחסית וברמה הגבוהה של האיור שבו של רוטמן.

לאחר מכן גיורא רוטמן הוכיח את עצמו עם סיפור "קרבי" אחר שהתרחש הפעם בימי הביניים ושהופיע במקביל ב"הארץ שלנו" בשנים 1973-1974 "אבירי הכותל המערבי" שנכתב בידי דב זיגלמן ועסק במלחמה מימי הביניים, מסע הצלב הראשון וכיבוש ירושלים בידי גוטפריד איש בויון. עם סיפורים אלה הוכיח רוטמן את עצמו כמעולה באמני הקומיקס "ההרפתקנ" בעברית בכל הזמנים.

אבל סיפור הקומיקס המלחמתי המרשים מכל הוא "שירת הברבור" של פנחס שדה בתחום זה הסיפור האחרון שכתב עבור הארץ שלנו ב כרך 24 ב-1974 "חולות אדומים" ב-19 חלקים שגם אותו אייר גיורא רוטמן. זהו גם סיפור הקומיקס היחיד כמעט שמתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים.

סיפור זה היה המשך ישיר של ספור קודם בשם "המסכה הצוחקת" שעסק במאבק בין גיבור אמיץ יורם (ש"כיכב" כבר בסיפורי הרפתקאות קודמים של שדה במגזין ביחד עם חברתו התיכוניסטית הקטינה, רזיה ) ובין ראש כנופיית נערים שמתגלה במפתיע כאדם טוב מיסודו.

פריצת מלחמת יום הכיפורים שינתה את קו העלילה של הסיפור הקודם מן היסוד ובסיפור זה יורם ומנהיג הכנופיה עזרא, מתגייסים לצבא במלחמת יום הכיפורים. לאחר קרב קשה הם נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לחמוק ולאחר מסע ארוך ומסוכן לחזור לישראל אל חברותיהם. סיפור זה חסר לחלוטין את ההתלהמות שיש במרבית סיפורי הקומיקס הקודמים והוא יותר מכל אחד אחר מצליח להחדיר בקוראים את תחושת הפחד וחוסר האונים שחש האדם במלחמה ובמאבק כנגד האויב. האויב בצורת קצין מצרי ואזרחים מצרים שונים מוצג שם כאנושי ולא מפלצתי.

למיטב ידיעתי זהו סיפור הקומיקס היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים. מעניין שלאחר "חולות אדומים" הסתיימה הקריירה של שדה ככותב סיפורי קומיקס. אך מכל בחינה סיפורו האחרון הוא גם אחד הטובים ביותר.

לאחר שלושת "המאגנום אופוסים" האלה על ימי הביניים, מלחמת השחרור, ומלחמת יום הכיפורים, הקומיקסים המלחמתיים נעלמו מהארץ שלנו. את מקומם תפסו למשך זמן קצר סיפורי ריגול ולחימה במחבלים וגם אלה היו נדירים למדי (ורובם ככולם אויירו בידי גיורא רוטמן).

דווקא המגזין הסוציאליסטי "משמר לילדים" שמיעט מאוד עד אז לפרסם סיפורי קומיקס בניגוד לשני מתחריו החל אז לפרסם כמה סיפורי קומיקס בעלי אופי מלחמתי.

סיפור בעל אופי מלחמתי פורסם בשנת תשל"ט במגזין "משמר לילדים" בכרך ל"ד בשם "פורצי המחסומים" והיה עיבוד של דניאל לוי לספר של עמוס בר שתיאר את עלילותיהם של חבורת נערים קיבוצניקים בתקופה שלפני קום המדינה ההופכים ללוחמים במלחמת העצמאות, יוצאים עם השיירות בדרך לירושלים ולבסוף נלחמים בהר הקסטל. סיפור ששם דגש על ערכי גבורה ביחד עם ערכים סוציאליסטיים. אך אלה כבר נראו כאנכרוניסטיים לחלוטין כאשר הוא פורסם.

ובשנת 1984 בכרך לט של "משמר לילדים" פורסם הסיפור המלחמתי המתורגם: "האיש שאסור לו למות" צייר א. שארלוט סיפור ט. ב. הוברט. היה זה סיפור ריגול מתורגם מימי מלחמת העולם השניה על אדם ממדינה סקנדינבית ניטראלית שמוצא את עצמו כנגד רצונו מעביר רשימה סודית של סוכני בעלות הברית ביוון, מידי הנאצים שרודפים אחריו לידי הבריטים. היה זה סיפור אלים למדי ומלא הרוגים ולא זאת בלבד, בסיפור זה יש תמונה שממנה ברור שהגיבור קיים יחסי מין עם חברתו!!

אך עם כל נסיונו של כתב העת להתאים את עצמו לזמנים החדשים הוא איחר את הרכבת ב-15 שנה. אותו הסיפור נראה כמתאים יותר למגזין "בוקי" מסוף שנות השישים מאשר לאמצע שנות השמונים, כאשר לא היה שום עניין שהוא בסיפורי מלחמה, בקומיקס או מחוצה לו.

סיפור זה הוא אחרון מסוגו וכעבור כמה שנים ב-1985 "משמר לילדים" ביחד עם דבר לילדים והארץ שלנו נסגרו (למעשה התאחדו למגזין בשם "כולנו" שאינו דומה להם כלל ) וז'אנר זה נעלם מאז למעט כמה דוגמאות בודדות.

הקומיקסאי מישל קישקה חזר אל מסע הצלב הראשון בסיפור הקומיקס הארוך שלו "מיסטר טי במזרח הפרוע" שהופיע (בצבעים !) במגזין הילדים "משהו" ב-1989 ותיאר את הרפתקאות הגיבור הנוסע בזמן שלו מיסטר טי שלאחר שהוא מגיע למערב הפרוע ולשנות החמישים של דוד בן גוריון, מגיע אל הצלבנים העסוקים בכיבוש ירושלים. אך האווירה של הסיפור הייתה הומוריסטית יתר על המידה ולא באמת התאימה לסיפור המלחמתי שהציג (שהוא עדיין אחת מיצירות הקומיקס המעולות ביותר בעברית). מן הראוי שמישהו יוציא לאור מחדש את הסיפור הזה כספר כמו גם את טרילוגית הסיפורים של שדה רוטמן וזיגלמן שהוזכרה למעלה.

בשנות התשעים כאשר היה מדור קומיקס משגשג במגזין חיילי צה"ל "במחנה" ניתן היה לצפות ששם יתפרסמו קומיקסים צבאיים של ממש, אבל למעשה מתוך העשרות שפורסמו שם היו רק כמה בודדים שהיו קשורים בצורה זאת או אחרת לנושא המלחמה או אף לנושא הצבא. "במחנה" זכה לביקורות קשות על התעלמותו מנושא המלחמה בסיפורי הקומיקס שבו וככל הנראה מלחמה וקומיקס שוב לא נראו הולכים ביחד אפילו עבור "במחנה".

סיפורי הקומיקס הבודדים הקשורים בצורה כלשהי למלחמה שהופיעו ב"במחנה" היו:

סיפורים אלה היו יוצאי דופן בכך שעסקו בנושאים שממש עסקו בלחימה מסוג כלשהו. נראה שליוצרים השונים לא היה חשק לדון בנושא בשלב זה כאשר נראה היה שהשלום כבר נמצא בהישג יד. בשנת חייו האחרונה המדור החל לפרסם את סיפורי "צבנג" של אורי פינק שתיארו את גיבורי סדרת "זבנג" ההומוריסטית שלו בצבא ולאחר מכן המדור נעלם מעל דפי "במחנה" .

מאז אין למצוא יותר סיפורי קומיקס מלחמתיים במקום כלשהו בשפה העברית. נראה שהנושא מרתיע מדי את הכותבים והציירים בתחום שנרתעים גם מקומיקס "הרפתקני" בכלל.

האם אפשר להסיק מסקנות כלשהן על הסיפורים המלחמתיים האלה? מעט מאוד. הם היו נפוצים למדי בשנות החמישים והשישים. אך אפילו אז הם לא היו מרובים באמת בהשוואה לז'אנרים אחרים בניגוד אולי למה שניתן היה לצפות והם נעלמו לגמרי לאחר מלחמת יום הכיפורים. כמה מהם כמו "עוזי נלחם במדבר" היו הירואיים "מתלהמים" אך הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות. וכמה כמו "דרך בורמה" ו"חולות אדומים" היו ריאליסטיים ואותנטיים בעלילותיהם והם הטובים ביותר.

ניתן להסביר מיעוט יחסי זה של סיפורים בז'אנר הקומיקס המלחמתי רק בכך שהיוצרים העדיפו להדחיק ולהתעלם מנושא המלחמה אם כל זה שהוא דומיננטי בהוויה הישראלית. הם העדיפו לברוח ממנו.

יתכן שעתה לאור המצב המלחמתי שבו אנו נמצאים שלא נראה כי יסתיים בעתיד הקרוב לעין, המלחמה תחזור גם לתחום הקומיקס. אבל בינתיים אין סימנים לכך.

לצפיה בתמונות מהמגזינים לחץ כאן


קישורים

כיבוש תחנת הראדאר סיפור במגזין "בוקי"

גידי גזר

מיואב בן חלב ועד סאברא מאן

היכל התהילה של הקומיקס העברי

בוקי המגזין בשבילך

פנחס שדה כותב קומיקס