שובו של המלך

אלי אשד


ב-1985 הוקרן בישראל למשך זמן קצר מאוד סרטו של הבמאי אבי נשר "שוברים". נשר שהתפרסם בזכות סרטים מצליחים שעשה כמו ה"להקה" ו"דיזינגוף 99" , נכשל כשלון נחרץ בסרט שאפתני שעשה על אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה". וכעת כדי לחלץ עצמו מקשייו הכלכליים ביים סרט קומי על חבורת צעירים חובבנית היורדת לנגב כדי לעשות סרט. הסרט הנ"ל שבתוך הסרט הוא אופרת רוק על המאבק בין דוד לגולית והסרט אמור היה להיות פרודיה עכשווית על התנ"ך . בראיון עימו נשר הסביר שהוא בחר בנושא אופרת רוק תנכית על דוד מאחר שהתנ"ך הוא "הדבר הכי דבילי והכי אבסורדי שיכולתי לחשוב עליו, אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק". נשר חשב שהרעיון של אופרת רוק על חיי דוד המלך ישכיב מצחוק על הרצפה המוני צופים בסרטו.

אך לצערו הרב של נשר הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות הפך לאחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד היום לאחד המועמדים המובילים לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל הזמנים. הקהל סירב לבוא. המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו מראש שהסרט כל כך גרוע?". הסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי "שבורים". נשר נאלץ כתוצאה מהכישלון לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם התפרנס במשך שנים מביום סרטי אימה סוג ד'.

אך כעבור שבע שנים ב-1992 אירע דבר מוזר, על הבמות הוצג בידי חבורת צעירים חובבנית מחזמר על חיי דוד שהזכיר את זה שתואר בסרטו של נשר... אלא שזה זכה להצלחה עצומה ונמשכת ודווקא אצל בני הנוער. הסתבר שהרעיון של הדמויות בסרטו של נשר על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי המיועד לנוער לא היה מטורף כל כך בניגוד למה שחשב נשר עצמו.

המחזמר כולו היה פרי יצירתו של מחזאי צעיר ( בן 23 בלבד ) , שתיכנן אותו עוד מנערותו כאשר למד על דויד בשיעורי התנ"ך בתיכון ושכתב לו גם את הטקסט גם את השירים וגם את המוזיקה וביים אותו ( ריכוז תפקידים נדיר בדרך כלל בידי אדם אחד ) .

"דוד" הוצג בידי להקת "החברים של צ'יץ'", להקה חובבנית של תיכוניסטים שפעלו ממתנ"ס רוזין ברמת אביב גימל שאותה הקים וניהל כפכפי. הלהקה זכתה .בהצלחה גדולה והפכה למתחרה רצינית של להקת "צעירי תל אביב " הפופולארית מאוד באותו הזמן, וזאת בראש ובראשונה הודות ל"דוד ". יצירה זאת הוצגה לראשונה ב-1992 ורצה במשך 4 שנים רצופות עד 1996. היא זכתה להצלחה קופתית גדולה ומפתיעה. אף אחד לא ציפה שמחזה רוק על דמות תנכית של להקה חובבנית ממתנ"ס שאף לא מומנה בידי תיאטרון גדול או חברת תקליטים גדולה או בידי מפיק מסחרי נוסח "הי פיב" כחיקוי של קונספט זר כלשהוא כמקובל בתעשיה , תעניין את בני הנוער שאינם ידועים בחיבתם לנושאים אלה בלשון המעטה. אבל בניגוד לציפיות ההצגה זכתה לקהל מעריצים נאמן של בני נוער שהיה בא פעם אחרי פעם להצגות מכל קצווי הארץ ואף ידע לצטט את הדיאלוגים והשירים בעל פה. הלהקה אף היציגה את "דוד " בהצלחה בקנדה באנגלית .

הצלחתו של המחזמר ופירסום כוכביו היו כה גדולים עד שהשחקן שגילם בו את דוד אף קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין "פנאי פלוס" תחת השם "מלך ישראל", "כבוד" שיוחד עד אז רק לדוגמניות מצליחות לדוגמני צמרת ולכוכבניות טלביזיה כפי שקרה גם עם שחקנית אחרת בהצגה, אהובתו במחזמר, יעל בר זוהר. בעיתונות אף דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר עם צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה לפועל. כמה מכוכביו כמו יעל בר זוהר ששיחקה את בת-שבע יהודה לוי שגילם את יואב בן צרויה ונועה תשבי בתור אביגיל ( דמות שאינה קיימת בגרסה הזאת ) הפכו מאז לדוגמנים ולדוגמניות, לשחקנים מצליחים ובאופן כללי , לאלילי נוער ( לזמן מה לפחות ). בין השאר הם כולם הופיעו בסדרת אופרת הסבון המצליחה "רמת אביב ג' " שכמות המזימות, התככים, ההונאות, הרמאויות, הפשעים, הבגידות, ויחסי המין שבה של גיבוריה העשירים המצליחים והיפים, כמעט שלא נפלה מאלה המתוארים בספר שמואל המקור למחזמר "דוד ". כמו "דוד" גם סדרה זאת הפכה למושא פולחן בקרב בני הנוער.

כפכפי עצמו התפרסם מאז כאחד היוצרים המצליחים ביותר בישראל של מחזות זמר לילדים שאליהם היה קשור כמוזיקאי וכותב שירים ולעיתים גם ככותב וכבמאי. מעניין לעבור על רשימת האירועים שבהם היה מעורב מאז אותו מופע מתנסי שכן הם כוללים כמה מההצגות הידועות והמצליחות לילדים שהוצגו מאז בישראל. אלה כללו את :

לעתיד כפכפי מתכנן להכין אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של מלך מפורסם אחר ומגלומאני של יהודה, הורדוס שבנה כשביל הנצח, שחייו הם דרמטיים לא פחות מאלה של דוד.

אולם בסופו של דבר נראה שדווקא יצירתו הראשונה של כפכפי דוד נשארה יצירתו המפורסמת והזכורה ביותר .

וכעת המחזמר יוצא שוב על הבמות בגירסה חדשה ושונה, ושוב עם שחקנים בלתי ידועים לחלוטין.

המערכה הראשונה במחזמר מגוללת את סיפור עלייתו המסחררת של דוד הבן הצעיר במשפחה בעיר הקטנה והעניה בית לחם כבר שם הוא מתגלה כמנהיג אלא שהאדם היחיד שמאמין בו ובעתידו הוא אחינו יואב בן צרויה. כנגד כל הסיכויים דויד מגיע אל בית המלכות לאחר שגבר על הענק הפלישתי גולית בקרב . שם הוא זוכה באהבתה ובידה של בת המלך מיכל וגם באהבתו ( ההומוסקסאולית ? ) של בן המלך יהונתן ובשנאתו של המלך החשדן ( ובצדק) שאול. המערכה מסתיימת במות שאול ויהונתן בקרב עם הפלישתים ובהכתרת דוד למלך כל ישראל.

המערכה הראשונה עוסקת כל כולה בעליתו של דוד והיא מלאה באור ובאופטימיות עם כל הקטעים הקודרים שיש בה והמתמקדים בדמויות של המלך שאול ובנו יהונתן. דויד הוא האיש שאינו יכול להיכשל שזוכה לאהבת הכל, בעוד ששניים אלה מהשושלת הקודמת נידונו לחורבן.
המחזמר דויד
(באדיבות ירון כפכפי © )

לעומת זאת המערכה השניה היא שונה לחלוטין היא קודרת מאוד ומתארת את סיפור נפילתו של דוד, ומאבקו באיש היחידי שבו הוא יכול לבטוח יואב, הגיבור האמיתי של המחזה, כאשר בינהם עומדת אישה, בת שבע שעל מנת להשיגה דויד הביא להריגתו בקרב של בעלה אוריה ידיד וותיק ונאמן. ובסוף חייו על דוד לבחור את מי הוא מעדיף, את בת שבע הסקסית והאהובה או את יואב הידיד הנאמן שהציל את חייו ואת מלכותו פעם אחרי פעם.

הגירסה החדשה שעולה 10 שנים בדיוק אחרי הגירסה המקורית מועלית הפעם בידי בית הספר למשחק בית צבי והיא עברה שינויים דרסטיים. הגרסה הקודמת (שגם היא עברה שינויים רבים ודרסטיים לאורך 4 שנות ההצגה ) הייתה קצת ארוכה יותר וכיסתה הרבה יותר מהסיפור התנ"כי על ימי דוד והיו בה קטעים שלמים על דמויות כמו אביגיל (נועה תשבי ) בעלת האוב, רצפה בת איה, אמנון ותמר וכו'.

בגרסה הזאת הקטעים עם דמויות אלה הורדו והוכנסו שירים חדשים שלא היו בגירסה המקורית כמו "מה הוא חושב עלי". הגירסה הזאת יותר ממוקדת ויותר עמוקה ומעבירה את המסר על דוד ויחסיו המורכבים עם יואב חברו הטוב. ומעל לכל הוכנס שינוי קריטי כאשר המחזה מתמקד עתה בשאלה מדוע החליט דוד להוציא להורג את ידידו יואב בן צרויה, נושא שהיה פחות חשוב בגירסה הקודמת, ודבר זה מוסיף יותר דרמה "אפלה" לגירסה החדשה. נראה שכפכפי ביקש להציג את המורכבות באישיותו של דוד ולהסביר כיצד אדם שביצע כל כך הרבה פשעים, ובהם הוראה על משלוח ידידו אוריה למות בקרב, בגלל שחשק באשתו, הפך לאדם כה נערץ בעיני הדורות הבאים. הגירסה מיועדת הפעם לקהל המבוגר יותר ויש בה ניסיון אמיתי ואמיץ להביא במסגרת של מחזמר עליז לכאורה את הסיפור הקודר כולו.

ציר המחזה הוא מערכת היחסים בין דוד ויואב שמתחרה על ליבו של דוד עם בת שבע הסקסית והתככנית. והצופה תוהה אם גם אצל יואב הבודד והקודר, המצביא המושלם והנאמן האחיין שהוא כמעט אח לדוד וידידו הטוב ביותר עלי אדמות ניתן למצוא רמזים של תשוקה הומוסקסואלית לדוד כמו שהייתה ליהונתן, או שאולי זאת ידידות ואהבה שהיא מעבר לכל תשוקה הומוסקסואלית המוכרת לנו אך למרות כל הרמזים שניתנים פה ושם ברור שדוד הוא הטרוסקסואל ולא יעזור כלום.

יש כאן נושא מעניין של המאבק ביו הידיד והאישה על השגת הגבר. הפרס הגדול הוא במקרה של בת שבע השגת המלוכה לבנה שלמה , הפרס הגדול במקרה של יואב הוא ברור פחות אם כי הוא תומך במועמדות של אחי שלמה אדוניה. אך דומה שאחד הדברים שמניעים אותו הוא השנאה לבת שבע "שבעטיה" מת ידידו אוריה בעלה לשעבר. בכל מקרה יואב הוא הדמות המורכבת ביותר במחזה כולו .

המערכה השניה עולה מכל בחינה על המערכה הראשונה שבה יש קטעים "מתים", הפזמונים הם ברובם הגדול קליטים מאוד ויש כאלה שנשארים בזיכרון למשך זמן רב.

איתי לוי כיואב הוא אדיר. הקול העמוק שלו שולט. האיש גונב את ההצגה בכל רגע שהוא נמצא על הבמה, כן גם מדוד, שהשחקן שלו גיל נתנזון אינו קוטל קנים כלל וכלל והוא בסדר גמור בכל רגע שהוא נמצא על הבמה - אבל מה לעשות - כשהוא עם איתי לוי הוא אינו שולט על הבמה ואולי זאת גם הייתה הכוונה של הבמאי

עידן ברוק כנביא נתן, עושה תפקיד טוב שמתפתח כל הזמן וכמוהו מיכאלה לוי כמיכל שעוברת טרנספורמציה על הבמה לעינינו מנערה צעירה ומאוהבת לקלפטה זקנה ומתוסכלת אכולת שינאה ומרירות, חבל שלתפקיד שלה לא ניתן יותר מקום.

גם גיל קפטן בתור המלך שאול המזדקן המקנא ומפחד בדוד הצעיר חביב העם עושה תפקיד טוב. את השחקנית שגילמה את בת שבע אהבתי הרבה פחות, משום מה היא לא עשתה את הרושם של היפהפיה המדהימה והמניפולאטורית שתסובב אדם כמו דוד על אצבעה. דווקא יעל בר זוהר שהופיעה בדמות זאת בגירסה הקודמת ניראית כמי שהייתה מתאימה יותר לתפקיד.

מומלצים במיוחד שיר כבשת הרש והשיר ויואב בת שבע, המלא יצרים ושנאה זה לזו. הלבוש כלל אינו תקופתי כי אם עכשווי , ואף "שינקינאי "( אהבתי במיוחד את ה"מדים" השחורים שאותם לובשים יואב ומתחרהו בניהו ) ויש בו הבדלים ברורים בין "פשוטי העם" ואנשי המלוכה מה שמחזק את הרושם של הקהל שאין המדובר כאן בדמויות קדומות ובלתי מובנות אלא באנשים כמוהם. התפאורה הייתה סבירה, לא מעבר לכך אבל בהתחשב בתקציב הנמוך מן הסתם גם אין לצפות ליותר מכך.

כאשר יצאנו מההצגה שאלתי את גליה מה היא חושבת עליה . גליה שאינה ידועה בדעתה החיובית על מרבית ההצגות שראתה בזמן האחרון הירהרה וענתה שההצגה הצליחה לגמרי להשכיח ממנה את המציאות סביב לכמה שעות . לדעתי המחזה אף מצליח הרבה יותר מכך, בהצגה של סיפור קדום שהוא בזמן עכשוי , אז לכו לראות .


קישורים

המחזמר "המלך דוד" במגזין במה

האתר של ירון כפכפי

יהודה לוי - כוכב לשעבר של דוד

פורום מחזות זמר בתפוז