המסע האחרון של מרקו פולו

אלי אשד


(הופיע בגרסה שונה במגזין אוקאפי).

אוונטי פופולו
(מתוך סינמטק חיפה ©)

בדצמבר 2003 נפטר הבמאי הישראלי רפי בוקאי לאחר מחלת סרטן ממושכת. רפי בוקאי התפרסם הודות לסרטו הראשון אוונטי פופולו (יצא ב-1986), קומדיה סהרורית שעסקה ביחסים בין חיילים ישראלים ומצרים בסיני בעת מלחמת ששת הימים, הנחשב אבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, וזכה בפרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקרנו שבשוויץ. בסרט אוונטי פופולו יצא בוקאי מה'כאן ועכשיו', שאפיין את רוב סרטי הקולנוע הישראלי, ואגב כך סיפר משל נוקב על ההווה.

לאחר סרט זה הפיק בוקאי את סרטו של אסי דיין החיים על פי אגפא (יצא ב-1991), סיוט עתידני אלים שגם הוא נחשב לאחד הסרטים החשובים והטובים בתולדות הקולנוע הישראלי, והפך לחלק מה'קאנון' התרבותי הקולנועי של ישראל. ב-1998, לרגל חגיגות החמישים למדינה, בחרו מבקרי הקולנוע בארץ בשני הסרטים כשניים מחמשת סרטי הקולנוע הישראליים הטובים ביותר של כל הזמנים.

בוקאי הפיק גם את אדי קינג (יצא ב-1992) בבימויו של גידי דר, ואת צעד קטן (יצא ב-2003) בבימויו של שחר סגל.

ואולם כותב שורות אלה זוכר את רפי בוקאי בראש וראשונה בגלל סרטו השני, הפחות ידוע, המצליח הרבה פחות, והמוערך הרבה פחות משני אלה: הסרט ההיסטורי דובר האנגלית מרקו פולו: הפרק האחרון (יצא ב-1996) שאותו כתב, ביים והפיק. סרט, שהוא ככל הנראה הפרויקט השאפתני, היומרני והיקר ביותר שנעשה אי פעם על ידי במאי ישראלי. סרט, שהחזון יוצא הדופן וחסר הפשרות של הבמאי ניכר בו בכל תמונה מתמונותיו.

זה היה הסרט היחיד שנעשה אי פעם על תקופת ימי הביניים בקולנוע הישראלי, והוא גם היה הסרט הישראלי היקר ביותר שנעשה אי פעם. הוא עלה 3.3 מליון דולר, וחלק מתקציב זה גויס באופן חסר תקדים בבורסה. זה גם היה הסרט הישראלי עשיר הטכנולוגיה שנעשה עד אז. הוא היה, למשל, הסרט הישראלי הראשון שנערך במחשב. סך הכל הופיעו בו 38 שחקנים ועוד 2000 ניצבים, מספר עצום של משתתפים עבור סרט ישראלי. הסרט כונה במקור רצון האלוהים, והפיקו אותו שרון שמיר ובוקאי עצמו. הסרט דובר כמה שפות, בעיקר אנגלית, אבל גם עברית, ערבית, צרפתית, הונגרית, סינית וארמית (!).

בסרט השתתפו לצד שחקנים ישראלים כאלון אבוטבול (שתי אצבעות מצידון) ואורלי זילברשץ-בנאי, גם שחקנים זרים ידועים למדי כמו בריאן ג'ימס (בוקר טוב וייטנאם, פלאטון, בלאד ראנר), ופיטר פירט (אקווס, המרדף אחרי אוקטובר האדום). הסרט צולם בתשעה אתרי צילום: פסגת החרמון המושלגת, הלגונות בחוף ניצנים, נחל עמוד, קרני חיטים, בקעת תמנע, עובדה, עכו, יפו ובת ים. אולם, כסרטו הקודם של בוקאי, אוונטי פופולו, גם סרט זה מתרחש בעיקר בנוף מדברי שבו מתרחשים אירועים סוריאליסטיים ובלתי מובנים. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר ישראליים: על צילום (אבי קרפיק), עיצוב אמנותי (יעקב תורג'מן), עיצוב תלבושות (דנה דורון) ופסקול (אלי ירקוני וחן הרפז).
מרקו פולו לפני אחד משליטי
המזרח: ציור מהמאה ה-19
(מתוך מסעות ותגליות בראשית העת החדשה ©)

העלילה התבססה על סיפור חייו של הנוסע הוונציאני המפורסם מרקו פולו, שביקר במאה ה-13 עם אביו ודודו בחצר הקיסר המונגולי קובלאי חאן בסין (הם היו ככל הנראה בין האירופאים הראשונים שהגיעו אי פעם לסין), וסיפר על חוויותיו בספר שכתב כשחזר מהמזרח, והיה רב מכר ענק בימי הביניים, שעורר את עניינם של האירופאים במסעות לארצות אחרות.

מרקו פולו היה נושא לספרים, לסרטים ולסדרות טלוויזיה רבות. כך למשל, השחקן גארי קופר הופיע בסרט ידוע על דמותו בשנות השלושים, פרקים העוסקים בו הופיעו גם בסדרות מדע בדיוני העוסקות במסע בזמן, כמו דוקטור הו הבריטית ומנהרת הזמן האמריקנית. מה שמראה עד כמה הדמות ועלילותיה התפרסמו. לאחרונה הופיעו גם טענות רוויזיוניסטיות של חוקרת בריטית שטוענת שמרקו פולו מעולם לא ביקר בסין, והרוב המוחלט של ספרו מורכב מהמצאות ומשמועות על סין ששמע במהלך מסעותיו.

אבל בישראל היה ידוע פחות

מרקו פולו היה ידוע הרבה פחות בישראל למרות שגם כאן הופיעו עליו מספר ספרים, ולטובת האחד או שניים מבין קהל הקוראים שמתעניינים בזה נתאר אותם כאן. פרקים על עלילותיו הופיעו בספרים רבים לנוער שעסקו בתולדות גילוי העולם, אבל באופן ספציפי הופיעו מעט מאוד יצירות על הדמות, כמעט כולם תרגומים. אלה כללו ספר בשם מסעות מרקו פולו: השיירה לקסאנדו (הוצאת ארגמן, 1954), חלק א' של רומן היסטורי לנוער (ארוטי עד להדהים לגבי התקופה שבה פורסם) מאת אדיסון מרשל, החלק השני והמשלים לא פורסם משום מה מעולם, אולי משום שהחלק השני הוא ארוטי אף יותר. היה מרקו פולו מאת עמנואל קומרוב ב-1959, בהוצאת נחום טברסקי, במסגרת ספריה של אנשי שם, סדרת ביוגרפיות לנוער. הופיע תרגום של ספר גרמני בשם מרקו פולו מספר: מתוך יומן מסעו לסין מאת מ.צ. תומאס (הוצאת מסדה, 1973), ששוב תיאר רק את החלק הראשון של מסעות מרקו פולו לפני שאף הגיע לסין, ופורסם גם ספר מצויר לילדים בשם אלה מסעות מרקו פולו בתרגום עדה צרפתי (הוצאת מ. מזרחי, 1969, ושוב בהוצאת דני ב-2002). לעברית אף תורגם סיפור קומיקס ארוך באופן מיוחד בשם מרקו פולו, ללא שמות מחברים, שהופיע במגזין דבר לילדים בשנים תשל"ט-תש"ם, בלא פחות מ-56 חלקים ותיאר את הרפתקאותיו של מרקו פולו במסעותיו מארץ ישראל לסין ומאבקיו בדרך באויבים ובשבטים שונים. מוצאו של סיפור זה אינו ידוע לי וכנראה היה אירופאי. היה זה אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים ביותר שהופיעו אי פעם בעיתון ילדים ישראלי.

בשדה היצירה הישראלית המקורית על מרקו פולו כדאי להזכיר שיר הומוריסטי של להקת הגשש החיוור שעסק במסעותיו של מרקו פולו. התייחסויות למרקו פולו היו גם בפרק האיגרת, בסדרת פנטזיה ישראלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות השבעים, דני וגיל במסע בלתי רגיל.

אולם כאמור, וללא ספק, היצירה המקורית והשאפתנית ביותר על דמותו של מרקו פולו היא סרטו של רפי בוקאי.

בוקאי סיפר שהגיע לנושא יוצא הדופן לאחר שסיים את אוונטי פופולו ב-1988. באותה תקופה חי בוקאי שנה בניו יורק וניסה לכתוב תסריט לסרט אמריקני. לצורך העניין ביקש מאשתו לשלוח לו ספר על נושא היסטורי, והיא בטעות שלחה לו ספר על מסעי הצלב. שם מצא פסקה שהתייחסה למרקו פולו ולמעבר הקצר שלו בארץ ישראל. בוקאי 'נדלק' על הנושא. הוא חיבר אל הסיפור סיפור אחר מפרי עטו, על שני צלבנים וארון מתים, ומכאן נולד התסריט לסרט הגרנדיוזי (בקנה מידה ישראלי) הזה. לא במפתיע, נדרש בוקאי לשנים כדי לגייס את התקציבים הנדרשים, ורק שלוש שנים לאחר שסיים לכתוב את התסריט, החלה ההפקה עצמה.

בוקאי הסביר לעיתונאית תמהה מה לו, לימי הביניים ולמסעי הצלב, ולמה אלה צריכים לעניין ישראלי מודרני. בוקאי, מתוך כוונה להראות את הרלוונטיות של הסרט ל'כאן ועכשיו', הסביר שיש לראות בו 'מראה מרוחקת' (כשם ספרה הידוע של ההיסטוריונית ברברה טוכמן על המאה ה-14). מה שעניין אותו בנושא, הסביר באותו ראיון, הוא הרלוונטיות של הנושא לחיים שלנו. למשל, עניין 'קידוש השם' אצל הצלבנים היוצאים לקרב, שהוא המקבילה לתופעת השאהידים המוסלמים של היום. מכאן עבר בוקאי לטענות מופרכות אף יותר כמו, שגם סיפור מערכת היחסים בין גיבורי הסרט - מרקו פולו ותמרה - רלוונטי לכל תקופה. המסר של הסרט, קבע בוקאי, הוא 'מה שהיה הוא שיהיה'.

העלילה

עלילת הסרט כפולה ומתרחשת ב'פלאש בקים'. סיפור המסגרת מתרחש בשנת 1298, בזמן מלחמה בין ערי המדינה האיטלקיות העשירות: ונציה וגנואה. במהלך הקרבות נופל בשבי אנשי גנואה האזרח הוונציאני החשוב מאוד, סוחר נוסע בעברו ומפקד הארמדה הווניציאנית, מרקו פולו (שולי רנד).

אנשי גנואה, השובים, מודעים היטב לערכו הגבוה של פולו, המועמד להיות מנהיגה הבא של ונציה, ומחליטים להעביר אותו לידי האינקוויזיציה כדי להוציא ממנו הודעה שתפליל את העיר ונציה, הסובלנית כלפי הכפירה בנצרות, ותביא עליה את נשק יום הדין של ימי הביניים: חרם מטעם האפיפיור.

במהלך שנת שביו מספר מרקו פולו את זיכרונותיו לשותפו בבית הכלא, הסופר רוסטיצ'לו, איש פיזה, שיעשה מהם רב מכר. פולו מספר על מסעו בן 20 השנה בסין, מאז הגיע לחצר השליט המונגולי האדיר קובלאי חאן עם אביו ודודו, כיצד הגיע לעמדה בכירה בשירות החאן והיה לשגריר נודד ברחבי האימפריה שלו. עוד מספר פולו לשותפו על מסעו הביתה. אולם בכל אלה, לצערם הרב של החוקרים, אין משום כפירה ברורה בנצרות.

אולם יש חלק אחד בסיפור המסע המעניין את אנשי האינקוויזיציה. חייו וחיי החוקר שלו תלויים בסיפור שאותו יספר: סיפור הקטע האחרון במסעו. זה סיפור אהבתו לנערה היהודייה תמרה, ניצולה מטבח יהודים בעיר קלן שבגרמניה (אביטל דיקר שהתפרסמה בשירת הסירנה), ומסעם לארץ ישראל הצלבנית בשנת 1291. בארץ ישראל מתנהל מאבק בין הצלבנים והמוסלמים, מאבק המגיע לשיאו בקרב על העיר יפו (במציאות, מרקו פולו אכן ביקר בארץ ישראל במסעותיו).

הזוג המאוהב הסתכסך, ופגש בדרך מכשף מקומי, שאותו מגלם אלון אבוטבול, שהפך לזמן מה למאהבה של תמרה. שלושתם פגשו שני אבירים סהרוריים ממסדר הטמפלרים, אדולף וברגמן, שחטפו את ארונו של ישו מכנסיית הקבר בירושלים בפקודת מטורף מיפו, במטרה להבריחו לאירופה. זו ההוכחה לה זקוקים האינקוויזיטורים כדי להוכיח את הטענה שמרקו פולו ואנשי ונציה הם כופרים, והם עוסקים במרץ רב בהכנות להעלותו על המוקד.

הרעיון הבסיסי של הסרט מעניין מאוד, וסיפור המסגרת של מרקו פולו בשבי האינקוויזיציה מרתק. אבל הבמאי הרס אותו לגמרי בכך שהעדיף להתמקד בסיפור יחסי האהבה-שנאה בין מרקו פולו ואהובתו היהודייה, תמרה (שמתנהגת ומדברת לאורך הסרט, לא כמו אישה של ימי הביניים, אלא כמו נערה שינקינאית מודרנית של אמצע שנות ה-90 בישראל), שעימה הוא עסוק במריבות אינסופיות ומשעממות מעין כמוהן לאורך הסרט ולאורך המסע המדברי של הדמויות, שדומה שהוא מתמשך לנצח בגלל העיסוק האובססיבי בבעיות הזוגיות והמיניות של הדמויות ובמריבות בין מרקו ותמרה. נראה שבוקאי הגיע למסקנה שהציבור הישראלי המודרני יבין את הסרט רק אם יטפל בבעיות של יחסי גברים-נשים שעמדו במרכז השיח הציבורי של אמצע שנות התשעים. לדעתי, הייתה זו שגיאה חמורה. היה עליו להתמקד בנושא המעניין לעין ערוך, של גניבת ארון ישו על ידי הטמפלרים. בסופו של הסרט אנו מגלים שהארון, בניגוד לכל הציפיות, אכן נשא בתוכו משהו חשוב: את התכריך הקדוש של ישו, שנושא את תווי פניו, שמאז הפך לחפץ קדוש ומפורסם של הנצרות בעיר טורינו. המסע המטורף של האבירים, אנו מגלים רק בשנייה המסיימת של הסרט, לא היה מטורף כל כך, בסופו של דבר. יש כאן מסר מעניין לגבי האמיתות שאולי יש גם בטירוף דתי הגדול ביותר. אך למרבית הצער, בוקאי החליט להפוך את נושא היחסים המשולשים בין מרקו פולו, תמרה ודמות המכשף של אלון אבוטבול לציר המרכזי של הסרט ובכך פגם בו קשות.

כאשר יצא הסרט לבסוף אל האקרנים הוא 'זכה' בביקורות קשות ביותר. בין השאר הותקפו השחקנים הישראליים, בצדק, על שלא היו מסוגלים לעצב דמויות היסטוריות אמינות מבחינה תיאטרלית, שהם: "מתנהגים, ולא משחקים, כאילו המדובר בעוד שמיכה חשמלית, אלא שהפעם עם סוסים ותלבושות בארץ הקודש". "רפי בוקאי הלך לצוד כאן פיל ענק עם רגליים של נמר, והוא נכשל גם בגלל שנורא קשה לצוד חיה נוראית כזאת, וגם בגלל שהיא לא קיימת" פסק המבקר אמנון לורד.

ואולי החמור מכל מבחינת המבקרים היה שהם לא הבינו מה רוצה מהם הבמאי ומדוע הוא צריך ללכת לימי הביניים ולא להגיד שום דבר רלוונטי לכאן ולעכשיו, כפי שעשה כל סרט ישראלי אחר. זו ככל הנראה התפיסה הסטנדרטית אצל אנשי קולנוע, מבקרים ועיתונאים בארץ. כולם, אבל כולם ממש, חייבים להתעניין אך ורק במה שקורה כאן ועכשיו, והם אינם מסוגלים להאמין שלא כולם כך. ומכיוון שהבמאי בחוצפתו, העז שלא לרמוז במפורש לאירועים ספציפיים של שנת 1996, הדבר הפך בעיניהם את הסרט ל'מוקצה'.

יותר מכל, הביקורות להן זכה הסרט הראו את מוגבלות אופקיהם וקוצר ראייתם של המבקרים. לאמיתו של דבר, שגיאתו הגדולה של הבמאי הייתה שמצא לנכון להתמקד יתר על המידה בנושאים שהעסיקו את אנשי שנות ה-90, ולא היו רלוונטיים לתקופה שבה עסק הסרט. אולי גם כתוצאה מכך נחל הסרט כישלון קופתי, וכל ההשקעה הכספית הגדולה ירדה לטמיון, וחבל.

לדעת כותב שורות אלה, למרות הפגמים הקשים מאוד שבסרט, השאפתנות והחזון שהושקעו בו, עושים את המסע האחרון של מרקו פולו לאחד הסרטים המרשימים ביותר שהופקו בישראל.

באחרית ימיו שאף בוקאי להפיק גרסה קולנועית של הזונה הגדולה מבבל, המחזה ה'מיתולוגי' הידוע של חנוך לוין. שוב נושא מרוחק מאוד מ'הכאן והעכשוו'. הוא הגיש בקשה למימון לקרן הסרטים הישראלית, אך פטירתו מנעה את המשך ביצוע הפרויקט.



קישורים

רפי בוקאי

פרטים על רפי בוקאי

הספד לרפי בוקאי

פרטים על "מרקו פולו"

וגם

על מרקו פולו בעברית

אתרים באנגלית על מרקו פולו