מצב ספרות הילדים בארץ כפי
שהוא משתקף בפרס זאב

אלי אשד


כמה שבועות לפני כתיבת מאמר זה הוכרזו הזוכים בפרס היוקרתי ביותר בישראל לספרות ילדים (ובשנים האחרונות היחיד) "פרס זאב לשנת 2002. פרס "זאב " על שמו של המחנך והמשורר אהרון זאב החל להיות מחולק ב-1972. לאורך השנים זכו בפרס יצירות ידועות כמו: כמו גם רבים אחרים שפרסומם וחשיבותם קיבלו גושפנקה "רשמית" בידי הפרס. בפרסים על מפעלי חיים זכו עד היום ימימה טשרנוביץ אבידר, ע. הלל, מרים רות, עודד בורלא משה בן שאול, ישראל לרמן וכאמור אורי אורלב.

בפרס זכה השנה אורי אורלב על מפעל חיים בתחום הספרות לילדים. אך השנה, שנת השלושים לקיומו של הפרס לא זכה איש בפרס על ספר הילדים הטוב של השנה בפעם הראשונה בתולדות הפרס, אם כי השופטים ציינו לשבח כמה ספרים ובהם ספרה של אורית עוזיאל "מלכים לא מתחתנים מאהבה". סיפור היסטורי מרשים על ספרד בימי הביניים.

בשנה שעברה זכה רק ספר אחד בפרס בעוד שבשנים קודמות היה מקובל שבפרס זוכים שניים או שלושה ואף ארבעה ספרים שונים.

האם ניתן להסיק מכך שישנה ירידה ברמת ספרי הילדים והנוער היוצאת לאור בישראל ? במיוחד בהתחשב בירידה בקריאה בכלל אצל הילדים והנוער?

לדברי דובר ועדת הפרס (שהייתה זאת שבחרה בזוכים גם בשנה הקודמת) יחיעם פדן, יש לראות בכך רק שיקוף של הסטנדרטים הגבוהים במיוחד של חברי הועדה הנוכחית שבשנה שעברה מצאו רק ספר אחד ראוי לפרס והשנה לא מצאו אף ספר כזה, אך אין להשליך מכאן על מצב ספרות הילדים והנוער הישראלית בכלל.

ומה אפשר להסיק מהזוכים בפרס עצמו לאורך השנים לגבי מצב ספרות הילדים בשנים האחרונות ? שהרי במידה רבה אפשר לראות בפרס מעין אינדיקציה לפחות לצורה שבה רואה הממסד הספרותי והחינוכי את עולם ספרות הילדים בארץ.

עובדה אחת שמזדקרת לעין מבדיקה של רשימת הזוכים בפרס בשנים האחרונות הוא שהרוב הגדול של הזוכים הן זוכות. מדברים על כך שהנשים מבצעות תהליך השתלטות "זוחל" על הספרות למבוגרים, על פי נתוני פרס זאב השתלטות זו בתחום הספרות לילדים הינה בגדר עובדה מוגמרת מזה שנים והגברים הכותבים לילדים ולנוער הם מיעוט.

מבין כל הזוכות, הבולטת ביותר היא נורית זרחי שזכתה ביותר פרסים מכל אחד אחר. ארבעה מספריה זכו בפרס ולפחות על סמך הצלחתה בעיני בוחרי הפרס ניתן אולי לראות בה כסופרת הילדים הבולטת ביותר בשפה העברית. זרחי לא זכתה עד היום גם לפרס מפעל חיים כראוי לה אך מן הסתם תזכה לכך בעתיד.

לאחריה הסופרת שזכתה במספר הפרסים הגדול ביותר היא יעל רוזמן הידועה פחות, שזכתה בפרסים על שלושה ספרים. אורי אורלב שהוא סופר הילדים העברי הנחשב ביותר והידוע ביותר בחו"ל זכה בהשוואה בפרסים על שנים מספריו (ולאמיתו של דבר הוא הסופר שיחיד שזכה בפרס על מפעל חיים שגם ספרים ספציפיים שלו זכו בפרס! ) וכמוהו גם בנימין טנא וסמי מיכאל. סופרות ידועות כמו דבורה עומר ורוני גבעתי, עמי גדליה ורות אלמוג זכו בהשוואה כל אחת לפרסים על שני ספרים.

עוד עובדה שמזדקרת מבדיקת נתוני הזוכים הוא המקום הנכבד יחסית שיש בין הזוכים לרומנים היסטוריים ועל תולדות העם והמדינה, ספרים כמו "ילדת האפרסמון" של רוני גבעתי (על ימי בית שני) ספרי סדרת "ראשונים בארץ"- ביוגרפיות על אישים בתולדות הישוב, וספרים שונים של דורית אורגד, דבורה עומר ונורית עוזיאל (שכאמור זכתה השנה גם בציון לשבח).

אך יש לציין שהאחוזים הגבוהים האלה בין הזוכים אינם משקפים כלל את המצב בשוק הספרים. הסופרות הנ"ל הן בין הבודדות שכותבות ומפרסמות באופן קבוע ספרים מאין אלה. אך יש לציין שבשוק ספרי הילדים העכשווי בולט הרבה יותר מקומם של ספרים העוסקים בחיי היום יום של הילד (וגם מנקודת מבט דידאקטית ) ושל סיפורים פנטסטיים שונים ואלה אינם זוכים ליצוג מקביל בין הזוכים בפרס. לא מן הנמנע שהשיקולים בבחירתם של ספרים אלה לא היו רק ספרותיים, אלא גם "לאומיים -ציוניים".

ובכל זאת דומה שבדיקה של שוק ספרי הילדים מראה שחלו בו שינויים גדולים מאוד בשנים האחרונות ולא בהכרח לטובה.

כך למשל ז'אנר ספרי הנוער שהיה פופולארי מאוד בשנות ה-80 וה-90 עם סופרים מצליחים שהתמחו בו כמו גלילה רון -פדר ואיטו אבירם, נסוג בשנים האחרונות מאוד מבחינה מספרית וקשה למצוא היום ספרים רבים שמכוונים במיוחד לבני הנוער ודנים בבעיותיהם הייחודיות. זה ככל הנראה משקף את הירידה הגדולה שחלה בקריאה אצל בני הנוער. לעומת זאת ספרי הקריאה לילדים קטנים פורחים כנראה בגלל שההורים קונים ספרים במיוחד לבני גילאים אלה. הירידה בקניית ספרים עוד מתעצמת בגלל המצב הכלכלי הקשה כמו לגבי שאר סוגי הספרים.

גם כותבים פופולאריים לילדים כמו אורי פינק מחבר סידרת הקומיקס לנוער "זבנג" (שהספרים המבוססים עליה היו בשנים קודמות רבי מכר ובעקבותיהם נוצרו סדרת טלוויזיה יומני תלמיד ומוצרים שונים, תופעה נדירה למדי בשוק הספרים הישראלי) מדווח על ירידה דרסטית במכירות. הספרים שכן מצליחים הם עיבודים לסדרות אופרות סבון שהן פופולאריות בקרב הילדים , "קטנטנים" ו"המורדים". אלה הם סדרות ארגנטינאיות אולם העיבודים שלהם לילדים הם באופן יוצא דופן למדי מקוריים ונעשים בידי הסופרת הישראלית סמדר שיר.

ניתן לראות בכך המשך לתופעה שהייתה קיימת בעשורים של שנות החמישים והשישים כאשר יצירות ישראליות מקוריות התחברו מסביב לדמות "מיובאות" כמו טרזן איש הג'ונגל, גיבוריו של קרל מאי וכמה אחרים אך בשנים האחרונות תופעה זאת נעלמה. והנה כעת היא חוזרת מה שמראה אולי על חדירה מוגברת של הגלובליזציה לשוק ספרות הילדים והנוער. מצד שני יש חידוש של הוצאות המתמחות בפירסום ספרי קלסיקה מתורגמים כמו "סדרת מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן שפירסמה בעשורים קודמים יצירות קלאסיות מרובות לילדים ולנוער וחוזרת לעשות זאת גם כיום אך הספרים שהיא מפרסמת הם כולם מתורגמים.

בו זמנית, סופרי ילדים ותיקים ופופולאריים כמו גלילה רון פדר, תמר בורנשטיין לזר סמדר שיר ובארי פריגת מממשיכים באופן קבוע לפרסם ספרי סדרות שונות שנראה שיש להם קהל נאמן גם לאחר שנים רבות של פרסום. סדרת קופיקו של בונרנשטיין לזר ממשיכה לצאת באופן קבוע כבר קרוב ל-50 שנה ורון פדר ממשיכה לפרסם את סדרות "ג'ינג'י" (על חבורת ילדים) ו"מנהרת הזמן" (על מסעות בזמן לעברה של מדינה). פריגת מפרסם סדרות לילדים המבוססות על רעיונות שונים "עכשוויים" של מדע בדיוני כמו משחקי מחשב ומאבקים בחייזרים ומדענים מטורפים. אך דומה שגם הקהל שלהם הולך ומצטמצם כל הזמן ככל שהילדים קוראים פחות ופחות ויותר ויותר קשה לשכנעם לקרוא.

כאשר פורסמה מהדורה חדשה ו"מעודכנת" של ספרי חסמב"ה הראשונים של יגאל מוסינזון בהוצאת כינרת, נראה היה שחלק גדול מקוראיה היו מבוגרים נוסטלגיים ולא הילדים, שלא מצאו עניין רב בספרים אלה, המרוחקים כל כך מעולמם העכשווי.

בספרות הילדים והנוער המקורית אכן קשה להצביע על יצירות בולטות ביותר בשנים האחרונות. להלן כמה דוגמאות שכותב מאמר זה שם לב אליהן במיוחד:

ניתן להזכיר כמה בתחום הפנטסיה.

אך לא נראה שיש ספר שזכה בתשומת לב גדולה של הביקורת כיצירה קלאסית ומשובחת במיוחד לילדים ולנוער.

יש לציין שיש גם ירידה בתחומי עיתוני הילדים כמו "מעריב לילדים" ו"כולנו" שלא לדבר על מגזינים לנוער "מעריב לנוער" ו"בראש אחד" שבשנים האחרונות הפכו לרדודים במיוחד וכלים מסחריים להפצת מוצרי שיווק , והם בעיקר מפיצים כתבות על סדרות טלוויזיה וכוכבי זמר ושחקנים ידועים. קשה למצוא בהם יצירות ספרות או קומיקס בעלות עניין בניגוד לעשורים קודמים.

יוצאי דופן הם מגזינים בעלי תחומי עניין מיוחד כמו "מסע אחר לילדים " ו"עיניים" של מוזאון ישראל שמגישים לילדים חומר משובח בדרך כלל כולל סיפורי קומיקס מעניינים למשל הרפתקאותיה של זואי מאת דן הופרט ועפרה עמית שהופיע במגזין "מסע אחר לילדים" מחוב' 21 של דצמבר 1999 ועד חוברת 45 של דצבמר 2001 ב-25 חלקים, ומסופר בו על הרפתקאותיה של ילדה על האי כרתים שמגלה שהתרבות הקדומה של כרתים חיה וקיימת מתחת לאדמה והיא מסייעת שם למינוטאור היצור בעל ראש השור טוב הלב...

הרפתקאותיה של זואי וידידה זום המשיכו מחוברת 47 של "מסע אחר לילדים" בסיפור חדש של הופרט ועמית שבו השניים "נשאבים" לתוך תמונה ידועה של הצייר קלוד מונה ופוגשים שם את הדמויות ואת הצייר! סיפור בעל פוטנציאל רב בכוח הדמיון שבו אך למרבית הצער הוא הסתיים מהר מאוד מבלי שהפוטנציאל נוצל באמת.

ניתן להזכיר בתחום זה גם את "מסע הצייד של בבה" (מודן, 2001 ) של שי צ'רקה המבוסס על סדרת קומיקס בעיתון לילדים דתיים "אותיות" שבו יוצא גיבורו הקבוע של צ'רקה , איש תקופת המשנה והתלמוד בבא (מאין "אסטריקס" יהודי) לציד אחר החיות הפנטסטיות השונות המוזכרות באגדות התלמודיות כמו השמיר והלויתן. בסיפור זה יש שילוב נחמד ויוצא דופן של שימוש במיתוסים יהודיים קדומים עם פנטסיה הומוריסטית מודרנית שנקווה שנראה יותר ממנו בעתיד. אך למרבית הצער אין הרבה כאלה.

עם זאת יצירות אלה מראות אולי על כיוון עתידי שיש לשאוף אליו של שילוב הרעיונות הטכנולוגיים המודרניים עם המסורות הקדומות בסיפורים לילדים .

והערה אחת אחרונה: בטקס חלוקת הפרס לספרות הילדים שניתן באולם מלא ברובו בבית אריאל שבתל אביב מרבית הנוכחים היו אנשים מבוגרים וזקנים. קשה היה למצוא אנשים צעירים מגיל הארבעים ואנשים צעירים ממש שלא לדבר על ילדים ונוער שלא היו בנמצא בכלל. האם יש בכך גם מעין מסר לגבי מצב ספרות הילדים בכלל ואולי אף לגבי קוראיה ?


קישורים

פרס זאב

זוכי פרס זאב

אורי אורלב חתן פרס זאב השנה