אודות אתר זה קוּלְמוֹסְנֵט - מגזין לקולמוס עם פולמוס סיפור בהמשכים
קישורים

הוסף למועדפים

סיפורים קודמים
צור קשר רשימת דיוור פרקים ראשונים

הנרי גלוקסמן

הנרי נולד ב- 1941 בעיירה תעשייתית מצפון לבואנוס-איירס, ארגנטינה בשם אנריקה-הרש, לאחר שמשפחתו ברחה לשם מוינה ומאוקראינה עם עליית הנאצים לשלטון.

אביו נעלם עוד לפני לידתו והופיע כעבור 25 שנים. אמו נפגעה בתאונה ונשארה נכה פיזית ונפשית. גודל בידי סבתו ודודו.

בשנותיו הראשונות למד בבית הספר של העיירה ובמקביל – בחדר. בגלל פלפוליו ותהיותיו יועד לרבנות.

אחרי מלחמת העולם ה-II התברר, שכל העיירה וכל המפעלים בה, כולל הנמל, שייכת לגרמנים נאצים שקנו אותה עוד לפני המלחמה ומצאו בה מקלט. הם ירדו לחיי המשפחות היהודיות ובשנת 1949 עלה עם אמו לארץ.

לצד שלשלות רבנים אפשר למצוא במשפחתו מתיישבים במושבות הברון הירש, חלוצים שייסדו קיבוצים ותרמו את חלקם גם במלחמת השחרור, פעילי הבונדס, פילוסוף צרפתי ידוע (אנרה גלוקסמן), דודו היה מראשי המפלגה הקומוניסטית בפולין והוצא להורג בידי הקומוניסטים ב-45 , וגם אנשי עסקים, סרסורים, אנשי קולנוע. אפשר להגיד שכולם תרמו משהו לנפשו המיוסרת.

הנרי הוא אוטודידקט, ותחביבו האקדמי - תקופתו של שבתאי צבי. נחשב כמומחה בתחום משיחי השקר.

תחילה התגורר עם אמו בשכונת התקווה והתפרנס מהברחות מזון, חלוקת לחם, חלוקת קרח, מסחר בתלושי מזון, עד שבגיל 10 יצא לקיבוץ מזרע. משם – לעין גב, ומשם – לגנוסר. שם קבעו שיש לו קשיי למידה. עבד בדיר, ברפת, בדיג, בכותנה, במטעי הבננות, ואז גילו שהוא מתמצא באוטומציה של החשמל – כל מיני קומבינציות של רובוטים וכדומה (קדם האלקטרוניקה). נשלח לתל אביב. ב"מקס פיין" למד חשמל, השתלם במיזוג אוויר, מעליות, והתמחה במדגרות. במסגרת הנוער העובד היה מיועד להצטרף לגרעין נח"ל בצאלים.

בצבא שרת בחיל המודיעין (בטחון שדה). במהלך שירותו פרסם מסמך פנימי, לפיו המדינה והציונות, כפי שהן מתנהלות, תחוסלנה תוך 60 שנה. קבע את שנת 2020 כתאריך היעד. מיד סולק מחיל המודיעין, הוכרז כ"בדוקאי" (תואר שהוא נושא בו "בגאווה" עד היום), והועבר לחיל השריון.

בשנת 1961 החל בפעילות ציבורית. הצטרף ל"שורת המתנדבים", היה פעיל בתנועת "הכנענים" והתחיל לארגן את הגוף המחתרתי שלה, למקרה שיוצאו מחוץ לחוק. הצליח לגייס לשורותיה קבוצת פילוסופים צרפתיים שהיו סביב ז'אן פול סרטר, ושמות מפורסמים מהצמרת הצבאית, הכלכלית והפוליטית הישראלית.

בשנת 1965 עלה לתודעה הציבורית בעקבות פשיטה של גורמי בטחון על משרדו, שבמסווה של משרד חקירות ביטוח שימש כמפקדה לאידיאולוגיה הכנענית. החוקרים הופתעו לגלות את שמות המעורבים, ובייחוד את מקורות המימון. מעריב פרסם אז חלק קטן מהממצאים. על השאר הוטל מיד איפול. התיק טופל בידי יעקב קדמי, לימים שופט בית המשפט העליון. מאז החל להיות אורח קבוע בבתי מעצר ומאסר.

כ"בדוקאי" לא הצליח להתקבל לשום עבודה מסודרת, וכך עבר מעבודה לעבודה: דוגמן, מרכיב מעליות, אחראי לקירור בבלט על הקרח, חשמלאי בקרקס, ניצב באופרה, מתרגל בבית ספר לריקודים, קופירייטר, חוקר תאונות בחברת ביטוח, ועוד עבודות שונות ומשונות.

אחרי מלחמת ששת הימים הושגה "סולחה" בינו לבין משרד הבטחון. בהתערבות יגאל אלון ומאיר שמגר, שהיה אז פרקליט צבאי ראשי, הוחזר לו הסיווג הבטחוני, ובמשך שנתיים וחצי עבד בחברת "מבטחים" כראש מדור במחלקת הפנסיה. טיפל בכל נושאי הפנסיות, התאונות והפרישה המוקדמת של העובדים האזרחיים של מערכת הבטחון.

תקופה זו הייתה פורייה במיוחד עבורו. הצליח להעביר בכנסת את "חוק נפגעי פעולות האיבה", היה בין היזמים והמקימים של "אל-סם", "ערן", וארגונים שהובילו מאוחר יותר להקמתם של "האגודה לזכויות האזרח" ו"הסנגוריה הציבורית". התחיל להריץ כל מיני תיקונים בחוק הפלילי הנוגעים לנוער, ובעיקר את "חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים". הקים את "הארגון לשיקום משפטי".

בשנת 1970 פרסם השגות לגבי החישובים האקטואריים של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות וצבירת זכויות הפנסיה בהן, דבר שגרם שוב לשלילת סיווגו הבטחוני ועזיבת "מבטחים" ברוח טובה... שוב חזר למעגל המעצרים והמאסרים.

שוב עבד בעבודות שונות ומשונות, כמו סניטר בבית-חולים אברבנאל, סגן מהנדס בי"ח תל-השומר, קוקה-קולה, מגן-גולדמן, מגסון אלקטרוניקה, הקים את הצד הטכני של מפעל ליצור מזרונים בחברת "רים", ועוד. בכל מקום הצליח, אך החזיק מעמד רק שנה-שנתיים, עד שפוטר בהתערבות שירותי הבטחון.

מבחינה פוליטית היה מקורב לשמאל. עמד מאחורי האיחוד בין הפנתרים השחורים לרק"ח, וכנגד – עזר לרב כהנא להקלט בארץ, כי לא ידע שהוא כזה...

בתחילת שנות ה-80 הוביל מהלך פוליטי שעקרו לדלג על דור תש"ח, הן מצידנו והן מצד הערבים, מהלך שצבר בזמנו תאוצה רבה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, שהייתה, כזכור, מאורגנת על ידי הדור הצעיר, קיבל הזמנה מממשלת נורווגיה להתחיל שם ביישום תוכניתו, שהובילה ל"הסכמי אוסלו". בסופו של דבר התנגד חריפות לחתימה על ההסכמים, בשתי טענות עיקריות. הראשונה, שהצדדים המעורבים הם עדיין דור תש"ח. השנייה, שיש לחתום על הסכם קבע, ולא על הסכם זמני.

במקביל, ב-1989 הוזמן על ידי ממשלת פינלנד לשמש כחבר בצוות הבקרים בבחירות בפולין, שהעלו את סולידריות לשלטון. עבד עבור סולידריות בהעברת המשק הפולני ממשק קומוניסטי למשק חופשי, וגם בארגון מחדש של עיריית לודז' ושיקום הקהילה היהודית בעיר זו. על פעילותו צוין לשבח על ידי לך ולנסה, ששימש אז כנשיא פולין.

בין השנים 2003-1993 עמד בראש ארגון נורווגי פרטי שתפקידו היה לעזור למהגרים בשטח התעסוקה.

בשנים 2005-2004 שימש יועץ לקונצרן איטלקי. במסגרת זו יצא לארגנטינה לשיקום חוות חקלאיות וכמתווך מוסכם בין בעלי החוות ובין האינדיאנים, שפלשו אליהן.

לאחרונה פרש לגמלאות. מחלק את זמנו בין אוסלו, וינה ובואנוס איירס, ועוסק כיועץ למחקרים אסטרטגיים, שאיש לא צריך אותם, אבל מממנים את הסיגרים שלו.

קישורים למאמרים ברשת

חזרה

(כל הזכויות שמורות ©) תנאי שימוש